על איסור הסוביודיצה וחופש הביטוי - מילים פורחות ואותיות מתות

תקציר

תקציר בעברית:בעניין קשת נ' קופר דן בית המשפט העליון בפעם הראשונה בצורה מקיפה בבקשתו של נאשם במשפט פלילי להוציא צו מניעה כנגד פרסומים תקשורתיים שעלולים לפגוע בזכותו למשפט הוגן ובחירותו מכוח עבירת הסוביודיצה, פרסומים אשר נעשו חזון נפרץ. בפסק הדין התגלעו חילוקי דעות, הן באשר לסמכותו של בית המשפט להוציא צווים כאמור, הן באשר לדרך שבה יש לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות למשפט הוגן ולחירות. כן נדונה מדיניות הפרקליטות במקרים אלה. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לאור פגמים דיוניים בבקשה שבית המשפט בחר שלא לדלג מעליהם. ברשימה זו אטען, על סמך מחקרים פסיכולוגיים אמפיריים, ובהתבסס על המשפט המשווה, כי פרסומים תקשורתיים אשר כוללים ראיונות עם עדים שטרם העידו, פרסומים אשר מגלים ראיות שלא יישמעו בבית המשפט, ופרסומים דומים אשר כוללים קביעות עובדתיות (כפי שהיה במקרה זה) עשויים להשפיע בצורה חמורה על הדרך שבה עדים זוכרים את האירועים, ועל הדרך שבה שופטים יתייחסו לראיות עתידיות. לפיכך, פרסומים כאלה מעלים חשש כבד לפגיעה חמורה בזכותו של הנאשם להיות מורשע רק על סמך הראיות שנשמעו במשפטו. לאור כך אטען כי ראוי לשנות את מדיניות הפרקליטות אשר מתעלמת מזכויות הנאשמים, להעמיד לדין על עבירת הסוביודיצה במקרים מתאימים ואף לבקש להוציא צווי מניעה מכוחה במקרים שבהם מתעורר חשש אמיתי לפגיעה בהליך השיפוטי. כן אטען כי לבית המשפט יש סמכות להוציא צווי מניעה כאמור; כי על בתי המשפט לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות למשפט הוגן כך שזכויות הנאשמים יוגנו; וכי ההישענות על טעמים פרוצדורליים במקרה הזה, תוך הימנעות מדיון במקרה לגופו, לא הייתה ראויה לאור חשיבות הערכים שהועמדו בסכנה בעקבות כך.