שימוש לרעה בשריון פורמלי של חוק יסוד Misuse of Entrenchment Clauses in Israel's Basic Laws

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה בוחן לראשונה את תחולתה של דוקטרינת ה"שימוש לרעה בסמכות המכוננת", אשר פותחה בפסיקה בשנים האחרונות, על סמכותה של הכנסת לשריין חוקי יסוד בשריון פורמלי. מאז נקלטה לשיטת משפטנו תיאוריית "שני הכובעים" של הכנסת, חוק יסוד מוכר כבעל מעמד נורמטיבי עדיף לעומת חוק רגיל, משום שהוא תוצר הפעלת הסמכות המכוננת, אשר שואבת (או אמורה לשאוב) את כוחה מהסכמה רחבה בציבור. מעצם סמכותה לקבוע הוראות חוקתיות בעלות מעמד נורמטיבי עדיף, רשאית הכנסת לשריין חוקי יסוד, בין אם באופן "מהותי" ובין אם באופן "פורמלי". שריון פורמלי מעניק הגנה לחוק יסוד מוקדם מפני שינויו בחוק יסוד מאוחר, באמצעות קביעת פרוצדורה נוקשה יותר לתיקון חוק היסוד, לעומת פרוצדורת ההכרעה הדמוקרטית הרגילה. דוקטרינת ה"שימוש לרעה בסמכות המכוננת" מניחה תשתית משפטית על בסיסה ניתן לשרטט לראשונה את גבולותיה של סמכות הכנסת לשריין חוק יסוד בשריון פורמלי, מבלי להידרש לתוכן ההוראה אליה הוצמד השריון. הנחת היסוד של מאמר זה היא שהכנסת רשאית להצמיד הוראת שריון פורמלי לחוק יסוד, ומכאן שריון פורמלי של הוראות חוקתיות, כשלעצמו, אין בו כדי להקים חשד ל"שימוש לרעה". בהתחשב בכך, מציע המאמר כי יש לסווג את הנורמה כחוקתית, בהתאם ליחס בין הרוב שהצביע בעדה, לבין הרוב המיוחס הנדרש לשינויה – מבחן ה"שריון הסימטרי". במקרה של שריון "סימטרי", לא קם יתרון אובייקטיבי מובהק עבור הרוב ששריין את ההוראה, על פני רוב עתידי שירצה לשנותה, ולכן לא ניתן לראות בה הוראה "פרסונלית", בהתאם למבחני המשנה שנקבעו בהלכת שפיר לזיהוי נורמה חוקתית. תוך סקירת הוראות השריון הפורמלי שהוצמדו לחוקי יסוד לאורך השנים בישראל, המאמר מראה כי כלל השריון ה"סימטרי" מיושם בעשורים האחרונים בפועל על-ידי הכנסת בבואה לשריין חוקי יסוד, ואף נתפש בייעוץ המשפטי לכנסת ככלל שראוי לעמוד בו.