אמפתיה מתקנת

תקציר

תקציר בעברית:האם יש לאמפתיה מקום בדיני איסור אפליה? בפסיקה מהעת האחרונה בבית הדין האזורי לעבודה, נקבע כי מעסיק חב בחובת אמפתיה כלפי עובד או מועמד לעבודה. כשהמעסיק מודע להיותו של המועמד לעבודה חבר בקבוצה מוחלשת, עליו להיות רגיש לאופן שבו התנהגותו עלולה להתפרש אצל אותו מועמד, ובפרט עליו לכוון את התנהגותו כך שהמועמד לא יחוש כי הטעם לדחייה נעוץ בהשתייכות הקבוצתית. כפי שציין בית הדין, "אכיפה יעילה של עקרונות השוויון צריכה לגרור בעקבותיה, בנסיבות המתאימות, דרישה משפטית למידה סבירה ומתבקשת של אמפתיה מצד המעסיק, הנדרש לשים עצמו בתוך נעליו של בן הקבוצה המוחלשת, קורבן האפליה, תוך מתן מענה לשאלה האם אדם סביר במצבו של העובד או של המועמד לעבודה עשוי לייחס את אי הקבלה לעבודה (או כל סוג של קיפוח או פגיעה הנוגע לתנאי העבודה) להשתייכות לקבוצה המוגנת על פי חוק". מאמר זה הוא הראשון לבחון את המשמעות של מִשפוט חובת האמפתיה. טענתנו היא כי החובה לנהוג באמפתיה במסגרת יחסי עבודה בכלל, ובדיני השוויון בפרט, מעוררת קשיים הן במישור המושגי והן במישור היישומי של הכוונת התנהגות.במישור המושגי נטען שלוש טענות. ראשית, קיים קושי למַשפט רגש כמו אמפתיה, וספק בעינינו אם זהו תפקידו של המשפט. שנית, אפילו יש מקום לקבוע חובת אמפתיה, למושג האמפתיה מובנים שונים, וכל מובן עשוי לחייב סטנדרט נורמטיבי שונה, אשר באופן טבעי מעורר קשיים הייחודיים לו. שלישית, כיוון שמטרתם של דיני איסור אפליה היא במיגור אפליה, התמקדות באמפתיה עלולה להסיט את הדיון מאפליה לרגשות, ובכך לפגוע, באופן פרדוקסלי, בחתירה לשוויון במקום העבודה.במישור היישומי נטען שתי טענות. ראשית, יצירת חובה לחוש אמפתיה עלולה לגרום לראיפיקציה של הזהות שכלפיה אנו אמורים לחוש רגש זה. חשש הראיפיקציה מתחדד במיוחד במקרים שבהם העובד אינו מעוניין שהשתייכותו לקבוצה מוחלשת תכונן את זהותו כאדם, או לפחות את זהותו מול המעסיק. שנית, חובת האמפתיה מחייבת את המעסיק לברר את זהותו של העומד מולו, בירור שעשוי להיות לו מחיר כבד.לצד החשיבות באמפתיה בספרה הבין-אישית, ייבואה של אמפתיה לספרה המשפטית יוצרת קשיים לא מבוטלים. במקום שבו אין אפליה, אנו סבורים שאין בכוחה של חובה משפטית לאמפתיה להושיע מפני פגיעה בבני קבוצות מוגנות.