מבט הרמנויטי על פרשנות חוזים

תקציר

דיני פרשנות חוזים במשפט הישראלי, מצויים בשנים האחרונות במרכזה של מחלוקת נוקבת וסוערת שהצדדים לה הנם שופטים, עורכי דין, מלומדים ולאחרונה גם המחוקקים. אולם, כשמתפזר העשן ובשוך הקרבות, מתגלה מציאות מפתיעה, לפיה העמדות השונות של החולקים וההבדלים ביניהם אינם ברורים, ולעיתים אפילו עצם קיומה של מחלוקת פרשנית נתון במחלוקת בין החולקים לכאורה. מאמר זה מבקש לתרום לדיון הישראלי בפרשנות חוזים באמצעות שני גופי ידע. גוף הידע האחד הינו ההרמנויטיקה, וגוף הידע השני הינו התיאוריה של דיני החוזים. במאמר מוצגים שלושה מתחים מרכזיים שההרמנויטיקה עוסקת בהם. המתח שבין היוצר ליצירה, המתח שבין הלשון למשמעות, והמתח שבין הפרשן לנשוא הפרשנות המשתקף ביחס כלפי הגישה ההרמנויטית המכונה הפרשן כיוצר. האינטגרציה שבין שלושת המתחים ההרמנויטיים ויישומם לדיני החוזים פורסת רשת אנליטית-מושגית שבה ניתן למקם את האפשרויות השונות לפרשנות החוזים. בשלב הבא, משולב הניתוח ההרמנויטי בויכוח נורמטיבי המתרחש בשנים האחרונות בין שתי גישות תיאורטיות: הגישה הניאו פורמליסטית ותיאורית חוזה היחס. המשגת העמדות הנורמטיביות של הגישות הללו ברשת המושגית שנפרשה בחלק הראשון תגלה כי הגישה הראשונה תומכת בגישת היצירה הלשונית בעוד הגישה השנייה משלבת בין גישת היוצר התכליתי (המשמעות) לגישת הפרשן כיוצר. המאמר מנתח באופן ביקורתי את שתי הגישות הללו ומציג מולם גישה שלישית התומכת, בכפוף לחריגים המתוארים במאמר, בגישת היוצר הלשונית ומגלה עמדה מורכבת כלפי גישת הפרשן כיוצר. לאחר הצבת המודל הראוי לפרשנות חוזים, פונה המאמר לניתוח מושכל של המשפט הישראלי. המאמר ממקם את העמדות השונות הקיימות בישראל ומעריכן על בסיס הניתוח ההרמנויטי והתיאורטי. באפילוג דן המאמר בתיקון לחוק החוזים ובהשפעתו על פרשנות חוזים במשפט הישראלי.