אשליות של קידמה: הזכות לייצוג בישראל מתקופת המנדט הבריטי ועד לשנות השמונים Illusions of Progress: The Right to Counsel in Israel from the British Mandate to the 1980's

תקציר

תקציר בעברית:המאמר מתאר את ההיסטוריה של הזכות לייצוג בישראל מתקופת המנדט הבריטי ועד לשנות השמונים מנקודת מבט תאורטית של לגיטימציה. על פי תפיסת הלגיטימציה הבאה לידי ביטוי במאמר, לכללים ולמוסדות משפטיים יש פוטנציאל ליצור "אפקט לגיטימציה", דהיינו: פער בין התודעה למציאות ההופכת אנשים לנינוחים ושבעי רצון מהסטטוס-קוו במידה רבה מזו שהיה ראוי שיהיו. המאמר גורס כי אין זה ראוי להתעלם מאפקט הלגיטימציה, ומפתח מודל תאורטי ובו שורה של שיקולים שיש להביא בחשבון כדי להעריך את היתרונות הגלומים ברפורמה קונקרטית אל מול אפקט הלגיטימציה שלה. ניתוח אנליטי וסקירה מדוקדקת של ההיסטוריה החקיקתית של הזכות לייצוג בתקופה הרלוונטית מביאים למסקנה כי על אף ההרחבות לכאורה של הזכות, יהא זה נכון להבין את ההתפתחות שלה כסיפור של לגיטימציה. בתקופה האמורה התמקד המחוקק בהרחבה של שיקול הדעת השיפוטי למנות סנגור, להבדיל מקביעת קטגוריות שבהן תהיה זכות או חובה להיות מיוצג. התמקדות זו הייתה מלווה בהצדקות המתבררות כשגויות כשבודקים אותן אל מול המציאות. בניגוד להבטחות לא עשו בתי המשפט שימוש נרחב בסמכויותיהם למנות סנגורים ואף לא הגנו בעצמם על זכויותיהם של הנאשמים. הניתוח ההיסטורי אף מלמד כי באותה עת הסכין בית המשפט העליון בשתיקה למציאות הקשה שבה היו נתונים נאשמים חסרי אמצעים, ואף פירש בצמצום את הזכות לייצוג. עוד עולה כי השיטה שנהגה באותה עת למינוי סנגורים על ידי בתי המשפט הייתה פגומה. על רקע מציאות זו, המודל התאורטי האמור מוביל למסקנה המנוגדת לאינטואיציה: במצב ששרר עד שנות השמונים סביר שהנזקים של אימוץ הסמכויות למינוי סנגור על פי שיקול דעת שיפוטי היו רבים מיתרונותיו.