תפיסות איום ופסילת רשימות ומועמדים לכנסת —מירדור ועד בחירות 2003

תקציר

המאמר בוחן את יישום הזכות להיבחר בישראל בחינה היסטורית שיטתית משנות ה-60 ועד היום, תוך התמקדות בעמדתן של האליטה הפוליטית והאליטה המשפטית בעניין גבולות הזכות. נקודת המוצא המחקרית של המאמר היא התאוריה האליטיסטית של הדמוקרטיה ופיתוחיה. לפי התאוריה האליטיסטית, שומרי הסף של הדמוקרטיה הם האליטות, המעוניינות בטיפוח הדמוקרטיה, שבה נשמר מעמדן וכוחן. אולם עקב הבדלים נורמטיביים ומוסדיים, בשל המיקום והתפקיד השונה שלהן בחברה, ובשל תהליכים של סלקציה עצמית, סוציאליזציה והגדרת תפקיד, אליטות שונות מראות מחויבות שונה לעקרונות דמוקרטיים. הבדלים אלה בין האליטות בולטים במיוחד בשעת מבחנים קשים, בתנאים של מתח, קונפליקט ואיום, כאשר הירידה במחויבות לעקרונות דמוקרטיים תהיה דיפרנציאלית ותורגש הרבה יותר בקרב האליטה הפוליטית לעומת המחויבות בקרב האליטה המשפטית. שיערנו אפוא כי נמצא פערים קטנים בעמדתן של האליטה המשפטית והאליטה הפוליטית בעניין הזכות להיבחר בתנאים רגילים, אך כי פערים אלה יתרחבו בשעת תחושת איום גבוהה וכלפי אלמנטים מאיימים בחברה. כדי לבחון את עמדתה של האליטה הפוליטית בעניין הזכות להיבחר נבדקו החקיקה בסוגיה של פסילת רשימות ומועמדים בבחירות בישראל, הפניות לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת בבקשה לפסול מועמדויות לכנסת, והחלטות ועדת הבחירות לדורותיה. עמדתה של האליטה המשפטית בעניין הזכות להיבחר נבחנה בעזרת ניתוח פסקי הדין שניתנו עד היום בסוגיה, על הכרעותיהם הסופיות ומבחני הפסילה שגובשו בהם. הניתוח האמפירי מאושש את השערתנו בדבר ההבדלים בין האופן שבו מגבילה האליטה הפוליטית את הזכות להיבחר ובין יישום הזכות על ידי שופטי בית המשפט העליון, באינטראקציה עם רמת האיום. הבדלים אלה בולטים במיוחד כלפי קבוצות הנתפסות כמאיימות על אופייה היהודי של המדינה. התוצאות בכללן, ובעיקר צמצום הזכות להיבחר בחקיקה של הכנסת ואופן יישומה על ידי ועדת הבחירות המרכזית לעומת המגמה של הרחבת הזכות על פי המבחנים השיפוטיים שהתגבשו, מבטאות שתי תופעות סותרות המתרחשות בו בזמן בחברה הישראלית ׃ מחד גיסא, מגמה של ליברליזציה ועלייה בסובלנות, ומאידך גיסא, הקצנה וביטויים בוטים של חוסר סובלנות.