"כמו חלום בלהה דיסטופי": זכויות אדם, דמוקרטיה, ופוליטיזציה ובטחוניזציה של הבריאות במשפט החוקתי והגלובלי בצל משבר הקורונה

תקציר

תקציר בעברית:צעדים רבים שננקטו כתגובה למגיפת הקורונה פגעו בזכויות אדם בצורות ישירות ועקיפות. מאמר זה בוחן את הפגיעות בזכויות אדם בישראל שנעשו בשם המאבק בקורונה ואת הכלים המשפטיים דרכם נעשו הפגיעות לרבות תקנות שעת חירום, פקודת בריאות העם, וחוק הקורונה. המאמר בוחן בייחוד את ההשלכות של ההגבלות השונות על זכויות רווחה כמו הזכות לקיום בכבוד, בטחון תזונתי, ועל הזכות לבריאות עצמה שנפגעה בשל צמצום נגישות לשירותי בריאות שלא קשורים במגפת הקורונה. המאמר בוחן בהרחבה את הדרך בה התמודד בג"ץ עם פגיעות אלו בעתירות רבות שהגיעו לפתחו. בגל הראשון של העתירות שעסקו בסגרים ובהכרזה על "אזורים מוגבלים", דחה בג"ץ את העתירות השונות תוך שהוא נוקט בגישה של הנסגת דעת כלפי הרשויות. פסיקות אלו התאפיינו לרוב באיזון אופקי בו הציב בג"ץ את הפגיעה בזכויות שנפגעו אל מול הזכות לחיים. המאמר מבקר גישה זו ומציע במקום עריכה של איזון אנכי של הפגיעה אל מול בריאות הציבור – גישה שתאפשר לקחת בחשבון שיקולים רחבים כולל אלו של השפעת הסגר על רווחה ובריאות. במאמר נטען שגישה זו מקבילה לשיח הפוליטי והציבורי על המגפה בפרט של ראש הממשלה בנימין נתניהו שעסק בצורך להגן על החיים, ומשקפת את הבטחוניציה של הבריאות, בה המאבק במגפה נתפס כמלחמה באויב. בגל שני של פסיקות, שניתנו בשלב מאוחר יותר פסל בג"ץ הן תקנות שהגבילו הפגנות והן תקנות שהגבילו כניסה לישראל – ויציאה ממנה – של אזרחים ישראלים. אף כי בג"ץ התערב במקרים אלו התערבותו הוגבלה לבחינה של מידתיות האמצעים, וכך נמנעה הכרעה בשאלת תכליתם. כך בהקשר של ההפגנות לא הכריע בג"ץ בטענה על פיה הסיבה להגבלת ההפגנות היתה פוליטית ולא רפואית. בהמשך לכך דן המאמר בפוליטיזציה של הבריאות, ועל הדרך בה השתלב המשבר הרפואי במשבר חוקתי שנוצר עקב שלוש מערכות בחירות ללא הכרעה. משבר הקורונה היה עילה להקמת "ממשלת חירום" של נתניהו ומתנגדיו, ולתיקונים חוקתיים בחוק יסוד: הממשלה שבאו לאפשר את ממשלת החלופין. הן הבטחוניזציה והן הפוליטיזציה של הבריאות אינם ייחודים לישראל. המאמר דן בדרך בה ממשליות הבריאות הגלובלית מתאפיינת בבטחוניזציה של הבריאות שבאה לידי ביטוי בתקנות הבריאות הבינלאומיות של ארגון הבריאות העולמי. כמו כן נדונה הדרך בה מנהיגים סמכותנים ופופוליסטים ברחבי העולם השתמשו במגפה לביצור כוחם תוך פניה לשיח הבטחוני. המאמר מציע לא להגביל את בחינת האמצעים שננקטים כנגד המגפה לבחינה של השפעתם על "החיים עצמם", אלא גם על הדרך שבה אנו חיים, ובפרט השפעתם על הרווחה האנושית. בהקשר זה בחינת האמצעים צריכה לכלול גם את בחינת אמצעי הסיוע הכלכלי שננקטים כדי להקל על הפגיעות הכלכליות שנגרמות, בייחוד לאוכלוסיות מוחלשות, כתוצאה מהגבלות התנועה והשלכותיהן.