חוק אוויר נקי: בין מרכוז לביזור

תקציר

תקציר בעברית:חוק אוויר נקי מעניק הן לשלטון המרכזי הן לרשויות המקומיות סמכויות הנוגעות לאסדרה של זיהום האוויר. המערך הרגולטיבי המורכב שנקבע בחקיקה מעורר כמה סוגיות חשובות המצויות בקו התפר שבין משפט השלטון המקומי למשפט הסביבתי. חלקו הראשון של המאמר ידון בשאלה התאורטית מיהו הדרג השלטוני המתאים לטפל בסוגיית זיהום האוויר לאור הספרות הענפה הקיימת בתחום. במסגרת זו יידונו היתרונות הרבים שיש בהסמכת השלטון המקומי לטפל בבעיית זיהום האוויר, כמו גם החסרונות הטמונים בזה. החלק השני של המאמר יסקור את האופן שבו בחר המחוקק להקצות את הסמכויות בחוק אוויר נקי בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. נראה כי המחוקק בחר להשאיר את מרב הסמכויות החשובות בידי השלטון המרכזי, והמקום שהוא ייחד לשלטון המקומי הוא שולי יחסית, בבחינת "קבלן משנה" של השלטון המרכזי. החלק השלישי של המאמר ידון דיון ביקורתי בחלוקת הסמכויות שנקבעה בחקיקה לאור הלקחים התאורטיים שעולים מן החלק הראשון. נראה כי המחוקק לא הקצה לרשויות המקומיות סמכויות כבדות משקל מספיק לטיפול בזיהום האוויר מחד גיסא, ולא דאג למנגנונים חזקים מספיק שימנעו או ירככו את הבעיות המבניות שבהן לוקה השלטון המקומי מאידך גיסא. מכאן שחלוקת הסמכויות במתכונתו הנוכחית של החוק עלולה להקשות על השגת מטרותיו המוצהרות. בחלק זה יוצעו גם הצעות לשיפור ולתיקון חלוקת הסמכויות הקיימת, ויוצגו מנגנונים אשר יאפשרו להפקיד בידי הרשויות המקומיות סמכויות רבות יותר לטפל בבעיית זיהום האוויר מאלו הקבועות כיום בחוק, מבלי להיות חשופים לכשלים שעלולים להיווצר מהסמכה שכזו.