חומות של ייאוש ותקווה: על הליכי מיון של מועמדים ליישובים קהילתיים

תקציר

תקציר בעברית:פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין קעדאן שימש אבן דרך בהצפת הבעייתיות הנורמטיבית הכרוכה במתן הכשר לוועדות קבלה ביישובים קהילתיים בישראל. ההכרעה בעניין קעדאן, שלפיה יישובים קהילתיים אינם רשאים להדיר מועמדים אך בשל זהותם האתנית או הלאומית – גם אם היא שונה מזו של שאר תושבי היישוב – הטמיעה את שלילתה של דוקטרינת "נפרד אבל שווה" במשפט המרחבי הישראלי. עם זאת דומה שפסק הדין בעניין קעדאן מיסך במובן מסוים את היקף בעיית ההדרה המרחבית בישראל. ההתמקדות במתח האתני-לאומי דחקה את העיסוק בהדרה מטעמים אחרים, ובייחוד המתח העדתי והדתי. מאמר זה אינו עוסק במישרין בשאלה הנורמטיבית אם ראוי להעניק סמכות הדרה לקהילות מרחביות, ומניח כי ייתכנו מקרים שבהם סמכות זו עשויה להיות נדרשת לשם שימור יכולתן של קהילות לממש את אורחות החיים המיוחדים של חבריהן וחברותיהן. חלף זאת, המאמר מתמקד במנגנון שאימצו מרבית היישובים הקהילתיים לצורך הפעלת סמכות ההדרה שהוענקה להם בפקודת האגודות השיתופיות. מנגנון זה מושתת על שני מרכיבים: ריאיון של המועמדים בפני ועדת קבלה המורכבת מקבוצה נבחרת של חברי היישוב וחברותיו; ובחינה חיצונית שנערכת על ידי מכוני מיון מקצועיים, אשר נדרשים להעריך את פוטנציאל השתלבותם של המועמדים בקהילה. טענתנו במאמר זה היא כי כל אחד מרכיבי מנגנון הסינון וההדרה שאומץ על ידי היישובים הקהילתיים בישראל, כשלעצמו, ובוודאי שילובם של שני רכיבים אלה יחדיו, מקימים חומה בצורה בפני קבלתם של מועמדים שזהותם העדתית אינה דומה לזו של מרבית חברי היישוב הקהילתי. הניסיון לתקף טענות אלו בדבר הפליה מובנית במנגנוני ההדרה הנוהגים בהתיישבות, לצד העמימות והיעדר השקיפות המאפיינים הליכים אלה, הביאו אותנו לבחון ממצאים אמפיריים שהתקבלו בתחום אחר, תחום התעסוקה. בשונה מהחסר בכל הקשור לחקר מנגנוני ההדרה במרחב, בתחום התעסוקה יש ספרות עניפה הבוחנת את הליכי המיון של מועמדים למקומות עבודה, לרבות ההטיות המפלות המובנות בהליכים עצמם. אומנם ישנם הבדלים משמעותיים בין שני התחומים – תעסוקה והתיישבות – אולם ניתן להקיש מהממצאים שהתקבלו בתחום התעסוקה לתחום ההתיישבות, הן משום שבשני התחומים מיושמים הליכי הדרה ומיון דומים, הן משום שבשני התחומים כל הקבוצות החברה הישראלית עשויות להשתתף בתהליך. הממצאים המתקבלים בתחום התעסוקה מגלים כי שרירותיות ההליכים, היעדר השקיפות בהם ובעיקר הטיות מובנות הפועלות נגד קבלתם של המשתייכים לקבוצות מוחלשות בחברה, מקיימים הפליה מובנית בהליכי קבלה לעבודה. יישומם של ממצאים אלה בתחום מנגנוני ההדרה הנוהגים במרחב הישראלי, מגלה כי התחושות הקשות של הפליה והדרה המתוארות בפי מועמדים, כפי שהתקבלו במחקר אמפירי חלוצי בתחום, נובעות מקיומם של אותם כשלים ממש במנגנוני ההדרה המרחביים. כך, שרירותיות ההליכים, היעדר השקיפות בהם, וההטיות המפלות המאפיינות מנגנוני הדרה אלה, מעלים את החשש מפני הפליה פסולה של מועמדים בקבלה ליישובים קהילתיים, ומרחיבים את האפשרות לשקילת שיקולים פסולים וזרים בעבודתן של ועדות הקבלה ביישובים. מטעמים אלו, אנו מציעים לאמץ סדרה של פתרונות שירסנו את פועלן של ועדות קבלה ליישובים.