החוק האזרחי במדינה – 'מנהג המדינה'? State Civil Law – May it be Regarded as Local Custom Minhag Ha-Medina?

תקציר

תקציר בעברית:מדברי ראשונים ואחרונים בנוגע לכללים התלמודיים "הכל כמנהג המדינה" ו"דורשין לשון הדיוט" אנו למדים, כי כל עוד צדדים לעסקה לא התנו ביניהם אחרת, הם מתקשרים בהתאם למנהג המקום. החוק האזרחי הוא בדרך כלל המנהג. ואם כך, כל עוד אין מדובר בחוק בלתי ראוי ("מנהג גרוע"), יש להעניק לו תוקף הלכתי כ"מנהג". לדעת הרב משה פיינשטיין – יש תוקף מכוח "מנהג" לכל חוק הנוגע לעניין ממוני שאפשר להתנות עליו (חוק דיספוזיטיבי), כי צדדים לעסקה מתקשרים ביניהם על דעת מנהגי המדינה וחוקיה. עיון בתשובותיו מלמד, כי הרב פיינשטיין לא פנה מיוזמתו לחוק האזרחי. ייתכן שהוא סבר שבעל הדין צריך לדעת על קיום החוק בעת ההתקשרות בעסקה ולטעון כי התקשר בעסקה בהתאם לחוק. לדעת הרב דב ליאור – יש תוקף לכל חוק ספציפי שהפך ל"מנהג", גם אם הצדדים לא הכירו את החוק. עם זאת, אין להכיר בתוקף של החוק האזרחי כולו, כי בכך מחליפים את ההלכה במערכת חוקים אחרת. על הדיין לבדוק מיוזמתו מה אומר החוק, גם אם הצדדים לא ביקשו זאת. בדיקה זו יכולה להתבצע גם באמצעות פנייה למומחים ולמשפטנים או על ידי הסתמכות על סטטיסטיקות, סקרים ופסקי דין של בתי משפט אזרחיים. אולם, אם בית הדין סבור כי בנסיבות המקרה צודק יותר לפסוק שלא לפי החוק, הוא רשאי לעשות זאת בהתאם לסמכותו מכוח שטר הבוררות לפסוק גם בדרך של פשרה. לדעת הרב זלמן נחמיה גולדברג – יש תוקף של קניין סיטומתא מכוח ה"מנהג" רק לדרכי קניין שנוצרו "באופן טבעי" על ידי הציבור בטרם נחקק חוק בנושא, אך לא אם המנהג נוצר בהשפעת חוק קיים. דעה זו היא חדשה ואינה מקובלת. בנוגע לשאר ענייני ממון, פרט לדרכי קניין, גם הרב גולדברג מסכים כי לכל חוק הנהוג על ידי רבים יש תוקף של "מנהג". אם החוק הפך למנהג, הוא מחייב גם את מי שהתקשר בעסקה בלי להכיר את החוק.כדי לעודד התדיינויות בבתי דין לממונות יש לשאוף ליותר ודאות בפסיקתם. שאלת הענקת תוקף הלכתי לחוקים אזרחיים היא שאלה מרכזית בדיני הממונות בימינו. נחוץ אפוא לגבש בשאלה זו כללים ברורים, אשר יתרמו לוודאות בפסיקת בתי הדין.