הגנה נגד הגינות: הגנת נפגעי-עברה, הגעה לאמת והזכות להליך הוגן בראי החוק לתיקון דיני הראיות Protecting Victims vs. Protecting Defendants vs. Protecting the Truth: The Trilemma of Child Witnesses

תקציר

תקציר בעברית:לפני למעלה מששים שנה נולד החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955 ויצר הסדר חסר תקדים בעולם. ההסדר נוגע לחקירתם במעמד התלונה ובהמשך למניעת העדתם, בהחלטת חוקר ילדים, תוך אפשרות להגיש לבית המשפט את עדותם המצולמת ולהישען עליה לשם הרשעה, בתנאי שקיים סיוע להפללה. שלוש מגמות מנווטות את ההסדר: הגנת נפגעי-עברה מצד אחד; הזכות להליך הוגן מצד שני; והגעה לאמת העובדתית מצד שלישי. המאמר בוחן עד כמה ההסדר מאפשר להגשים את המגמות המשתקפות ממנו ועד כמה ראוי האיזון ביניהן, תוך מבט עצמאי בכל אחת מהשאיפות המשתקפות מההסדר, מצד אחד, ומבט רוחבי באותן שאיפות בהסדרים אחרים בישראל, מצד אחר. פרק ב עוסק בשאיפת החוק לתיקון דיני הראיות להגן על נפגעי-עברה ומראה שאף שממבט הראשון ההגנה שמספק ההסדר לילדים צודקת ונחוצה, הרי שמצד אחד, על פניה היא צרה מדי, הן במובן היקפו של החוק לתיקון דיני הראיות והן במובן הסדרים הקיימים או לא-קיימים בחקיקה לגבי נפגעי-עברה אחרים; ומצד אחר רחבה מדי, ומאפשרת להגיש עדות שמועה גם בלי שהדבר מגן על הילד. פרק ג ממשיך את הדיון בזכויות ואינטרסים, אך בשינוי זווית: מהמתלונן לנאשם. הפרק מדגיש את הפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן בכלל ובזכותו לחקירה הנגדית בפרט, תוך מבט בהסדרים פוגעניים אחרים והדגשת חריגות ההסדר הנדון. פרק ד עוסק בשאיפת החוק לתיקון דיני הראיות לקדם את ההגעה השיפוטית לאמת העובדתית, דן בביקורתיות בהנחה שניתן להגיע לאמת כבר בחקירת הילד מחוץ לבית המשפט, ובוחן בשיטתיות את הכלים שההסדר שולל, החקירה הראשית בבית המשפט תחילה והחקירה הנגדית בהמשך. לאחר הדיון הביקורתי, מציע פרק ה ארבעה אפיקים אפשריים לשינוי. סטנדרטיזציה פורמלית של הראיון המוקדם עשויה לתרום לכל הנוגעים בדבר ואולי אף להאיר על הסדרים אחרים, וכמוה גם קידום של הליך שיפוטי רגיש ומותאם. עדות מוקדמת או שימוע, מצד אחד, ועדות במעגל סגור, מצד אחר, הם פתרונות שקיימים בשיטות משפט אחרות, פתרונות שיש בהם תועלת פוטנציאלית גם להסדרים נוספים. פרק ו מסכם בקצרה את המאמר ומאיר לסיום על אפיק שבו ההסדר אינו עוסק והמשפט אינו מקדם דיו – מניעת עברות מין בילדים.