הקשר בין מאפייני הנהג לבין התנהגות תוקפנית בזמן נהיגה The Relationship between Driver's Characteristics and Aggressive Driving

תקציר

תקציר בעברית:במחקר זה, שנערך כשני מחקרים עוקבים, נבדק הקשר בין מאפייני הנהג לבין התנהגות תוקפנית בזמן נהיגה. במחקר הראשון מילאו 104 משתתפים שאלונים שבהם נתבקשו להעריך התנהגויות בזמן נהיגה לפי מידת היותן תוקפנות אינסטרומנטלית או תוקפנות עוינת, ונבחנו מאפייני הנהג – מגדר, גיל וּותק בנהיגה. על סמך תוצאות המחקר הראשון סווגו התנהגויות הנהגים לשני סוגים מובחנים היטב של תוקפנות– אינסטרומנטלית ועוינת. נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין נהגים צעירים לבין נהגים מבוגרים בציונים של סוג התוקפנות בנהיגה שנתנו לכל התנהגות. במחקר השני השתתפו 226 נהגים במהלך החניה של מכוניותיהם בחניון. המשתנים שנבחנו היו התנהגות תוקפנית (כן או לא), סוג התוקפנות (אינסטרומנטלית או עוינת) ומאפיינים של הנהגים: תחושת דחק, מגדר, גיל, שנות ותק בנהיגה ומעורבות קודמת בתאונות דרכים. תוקפנות הנהגים נבדקה באמצעות תצפיות, ואילו המשתנים האחרים נבדקו בעזרת שאלונים לדיווח עצמי שמולאו לאחר התצפיות. תוצאות המחקר השני מראות כי נהגים שהפגינו התנהגויות נהיגה תוקפניות היו בעלי רמות דחק גבוהות יותר מנהגים שלא הפגינו התנהגויות תוקפניות. מבין מאפייני הרקע שנבדקו נמצא כי נהגים ותיקים נוטים להגיב בתוקפנות אינסטרומנטלית יותר מאשר בתוקפנות עוינת. במחקר זה אוששה ההבחנה בין סוגים של תוקפנות בנהיגה, אולם יש להיזהר בהכללת הממצאים מאחר שהנהגים נצפו במצב נהיגה מסוים. תרומתו התאורטית של המחקר היא ביצירת הבחנה בין סוגי תוקפנות בנהיגה שנמצאו במחקר הראשון ותוקפו במחקר השני. כמו כן, ממצאים אלו מחזקים את הנחת המוצא באשר למרכזיותו של משתנה הדחק במצבי נהיגה, ומראים כי ניתן לנבא בעזרתו מי הנהגים המועדים להתנהג בתוקפנות בעת נהיגה. התרומה היישומית של המחקר היא בתחום הבטיחות בכבישים ומניעת תאונות דרכים: על סמך הממצאים ניתן לעצב תכניות שמטרתן להפחית את מידת התוקפנות בקרב נהגים כדי לסייע בסופו של דבר במניעת תאונות דרכים.