היבטים משפטיים של מכירת עליות וכיבודים בבית הכנסת ועל אדם שקנה 'מפטיר יונה' ונרדם Legal Aspects of Selling Aliyot and Honors in the Synagogue and About a Person who Bought Maftir Yonah and Fell Asleep

תקציר

תקציר בעברית:מכירת עליות וכיבודים בבית הכנסת, המכונה בספרות ההלכה "מכירת מצוות", נזכרה לראשונה באשכנז במאה השתים עשרה ומאוחר יותר התפשטה בכל תפוצות ישראל. המאמר עוסק במגוון היבטים משפטיים של מכירה זו. השאלות העיקריות שנידונו במאמר הן: האם אפשר למכור "מצווה" לאחר?; מה הדין אם אדם קנה מצווה ואז מכר אותה לאחר ברווח?; האם מצווה שנקנתה או ניתנה ללא תמורה עוברת בירושה?; כיצד להכריע בהתנגשות בין שתי מצוות שנקנו?; מה דינו של מי שקנה מצווה מסוימת אך לבסוף קיבל מצווה אחרת במקומה?; מה הדין של מי ש"חטף" מצווה מאחר?; האם "מתחרה קש" שהשתתף במכירה פומבית של מצווה ללא כוונה אמתית לקנות את המצווה ולשלם עבורה ולבסוף זכה במכירה, מחויב לשלם עבור המצווה?; האם קונה מצווה שידע כי ייעדר מבית הכנסת בזמן קיום המצווה, רשאי להעביר לאדם אחר את זכותו לקיים את המצווה?; מה דינו של מי שקנה מצווה אך נעדר מבית הכנסת בעת שהגיע המועד לקיימה בשל מחלה, בגלל שהיה טרוד בעסקיו וכדומה? בנוגע לשאלה האחרונה המאמר דן במקרה של אדם שגר בבני ברק, שקנה "מפטיר יונה" במכירת מצוות שנערכה בתפילת שחרית ביום כיפור שנת תשס"ג (2002). אולם, הוא נרדם בביתו לפני תפילת מנחה ולכן לא קיבל את העלייה המכובדת. עניינו נידון על ידי שניים מגדולי הפוסקים בבני ברק.היות ושאלות אלו לא נידונו בספרות התנאים והאמוראים, נזקקו פוסקי ההלכה ליצירתיות רבה כדי להכריע בהן, והם דימו את המצבים שהובאו בפניהם לעניינים אחרים שנידונו בתלמוד או בפסיקות של קודמיהם. מטבע הדברים, לא תמיד הייתה תמימות דעים ביניהם. הפסיקה בשאלות המשפטיות הנוגעות ל"מכירת מצוות" הייתה תלויה לעתים בעמדת הפוסקים באשר לבסיס ההלכתי-משפטי של מכירה זו (בעניין זה ראו: רון ש' קליינמן, "הבסיס ההלכתי-משפטי למכירת עליות וכיבודים", מורשת ישראל 15, 166-141 (2018)).