רפואה ציבורית ורפואה פרטית - הידורו שני סטנדרטים יחד

תקציר

תקציר בעברית:המאמר עוסק בפערים שבין הרפואה הפרטית לרפואה הציבורית, בכל הנוגע להבדלים שבסטנדרט האחריות בעוולת הרשלנות ובאופן יישומה של העוולה. אחת הטענות המרכזיות במאמר היא, כי ניתן ואף רצוי במקרים מסוימים להחיל קריטריונים שונים של סבירות ברפואה הפרטית לעומת הרפואה הציבורית. לעומת זאת במקרים אחרים על בית המשפט לנסות ולצמצם פערים אלו. בית המשפט יכול ללמוד על הצורך בצמצום הפערים באמצעות מנגנון השוק והביקוש לטיפולים מסוימים ברפואה הפרטית. על מנת לקדם את התהליך השוקי, אפשר להסתייע בדוקטרינת ההסכמה מדעת ובחובות הגילוי המוטלות על הרופאים. הטלתן של חובות גילוי ואכיפתן על הגורם המטפל, לא רק מקדמות את האינטרסים של המטופל היחיד בכך שהן מאפשרות לו לממש את העדפותיו ולבחור באופן מושכל בין טיפולים שונים או בין מערכות רפואיות שונות – פרטית אן ציבורית; הן אף מניעות את השוק כולו, ובכך מספקות לבית המשפט מידע אגרגטיבי על הצורך בשינוי סטנדרט הטיפול, למשל, במקרים של העדפה ברורה לטיפולים במגזר הפרטי. ואולם בה בעת היעדרה של העדפה כזו עשוי, במקרים הראויים, ללמד על כך שאין צורך משפטי דחוף בצמצום הפערים בין שתי המערכות. המאמר גם דן בכלים השונים העומדים לרשות המערכת המשפטית לצורך צמצום הפערים בין הרפואה הפרטית לרפואה הציבורית – כלים מתחום דיני החוזים ודיני הנזיקין - תוך עמידה על היתרונות ועל החסרונות הטמונים בשימוש בכל אחד מתחומי משפט אלו.