מהפכת השחרור המנהלי – ממדיניות כליאה מבוססת ביקוש למדיניות מבוססת הצע Administrative Release in Israel - When Prison Capacity Determines the Punishment

תקציר

תקציר בעברית:שחרור מנהלי של אסירים הוא מנגנון לצמצום הצפיפות בבתי הסוהר. בעקבות הוראת בג"ץ לצמצם את הצפיפות בבתי הסוהר, הוחלט לצמצם את היקפי הכליאה על ידי הגברת השימוש בשחרור המנהלי. תיקון מס' 54 לפקודת בתי־הסוהר האריך משמעותית את תקופת השחרור המנהלי המרביות. מידי יום בודק שב"ס כמה אנשים כלואים במתקניו, ומשחרר אסירים בשחרור מנהלי עד שמספר הכלואים לא עולה על תקן הכליאה. במאמר נִטען שהתיקון, שנחזה כתיקון שולי וזמני שנועד להתמודד עם הכרעת בג"ץ, יוצר מהפיכה המעצבת מחדש את מדיניות הכליאה בישראל. למשל, בעקבות התיקון מספר הכלואים בישראל יציב. למשל, אם בעקבות מתיחות חברתית המשטרה פותחת בגל מעצרים, שחרורם של אסירים רבים מוקדם כדי להבטיח עמידה בתקן הכליאה. מנגד, אם יש התמתנות במספר הכניסות למתקני הכליאה, אסירים מתבשרים כי עליהם להמתין זמן נוסף עד לשחרורם. מסיבה זו מעצר או מאסר של נאשם אחד משליך באופן ישיר על משך מאסרם של אחרים. משך המאסר בישראל נקבע על בסיס מקום פנוי. אם בעבר גל מעצרים היה מוביל, תוך זמן קצר, לעליה במספר האסירים, בזכות השחרור המנהלי המוגבר הוא מוביל לירידה במספר האסירים. לאחר סקירת מספר השפעות של התיקון, מוצגים במאמר הנזקים שגורם השחרור המינהלי המוגבר למדיניות הענישה. עקרון ההלימה נפגע כי הקשר בין חומרת העבירה לבין העונש נחלש. ההגנה על הציבור נפגעת כי אסירים משוחררים ללא פיקוח ובלי שמסוכנותם נבחנת. השיקום של עוברי חוק נפגע כי יתרת המאסר של אסירים רבים לא מספיקה לשיקום בכלא. השיקום לאחר המאסר נפגע כי אסירים רבים מעדיפים כעת לוותר על שחרור מוקדם בוועדת שחרורים, כדי להשתחרר בלא תנאים בשחרור מנהלי. בנוסף, היכולת להכין אסירים לשחרור, מבחינה נפשית ואחרת, נפגעת כי עד ליום השחרור מועד השחרור של האסיר אינו יודע. לאחר סקירת ההשלכות הבלתי צפויות האלו של השחרור המנהלי, מוצגים במאמר מספר מהלכים שנשקלים כחלופה לשחרור המנהלי המוגבר, ביניהם הרחבת התלות בין השחרור המנהלי לשחרור על תנאי ממאסר (כפי שמוצע כעת בהצעת חוק ממשלתית), בינוי בתי סוהר בהיקף נרחב או הפרה מודעת של צו בג"ץ. המאמר מראה כי חלופות אלו לא ישימות, או שחסרונותיהן גדולים מיתרונותיהן. לסיום, מוצעת במאמר חלופה אחרת לויסות מספר הכלואים באמצעות הכוונת שיקול הדעת השיפוטי. לפי החלופה הזו, שופטים וועדות שחרורים ידרשו לצמצם את השימוש במעצרים ובמאסרים, ולהרחיב את השחרורים המוקדמים כל עוד מספר הכלואים מחייב זאת. בדרך זו ויסות מספר הכלואים יעשה בעיקרו תוך הפעלת שיקול דעת פרטני, והכפפת המשוחררים לתנאים ולפיקוח.