הכל צפוי – והרשות נתונה? הסיבתיות המשפטית בפלילים, בין זיקה למדיניות

תקציר

תקציר בעברית:הרשעת נאשם בעבירת תוצאה תלויה בקיומו של קשר סיבתי בין פעולת הנאשם לתוצאה. לשם הטלת האחריות לא די בכך שהנאשם גרם מבחינה עובדתית לתוצאה, אלא נדרש גם "קשר סיבתי משפטי" בין פעולותיו לתוצאה – קשר נורמטיבי המאפשר לייחס לו את התוצאה מבחינה ערכית. הרשימה הנוכחית עוסקת באופן שבו ראוי לקבוע כי קיים קשר סיבתי משפטי בפלילים. בית המשפט העליון קבע מבחן של "שיקולי מדיניות" לשם קביעת הקשר הסיבתי המשפטי, שבגדרו יש לאזן בין סוגים שונים של שיקולים, ולקבוע את קיומו של הקשר הסיבתי על סמך תוצאת האיזון. חלק מהשיקולים הללו עניינם מידת הזיקה בין הנאשם לתוצאה, וחלק אחר של השיקולים מכוון להשגת תכליות חברתיות שונות, כגון הרתעה מפני ביצוע עבירות פליליות. בחלק הראשון של הרשימה יהיה ניסיון להתחקות אחר מקורו של מבחן שיקולי המדיניות. הטענה תהיה שלא מדובר במבחן ותיק ומושרש, כפי שהמבחן מוצג בפסיקת בית המשפט העליון, ואף לא ניתן למצוא לו מקבילה בדיני העונשין במשפט המקובל או בדיני הנזיקין, שעליהם התבסס בית המשפט בעבר לשם עיצוב כללי הסיבתיות המשפטית הפלילית. החלק השני של הרשימה עוסק בביקורת כלפי מבחן שיקולי המדיניות: החשש מפני הרשעה החורגת ממידת אשמתו המוסרית של הנאשם; החשש מפני הרשעה למרות שהנאשם נטל סיכון סביר; והקושי שבהתייחסות לשיקולי מדיניות שונים דווקא במסגרת סוגיית הסיבתיות המשפטית, ולא במסגרת מתאימה יותר.