רפורמה בהסכם ההיצף והסכם הסובסידיות – לקחים מן הניסיון הישראלי

תקציר

מאמר זה לא עסק בדין הרצוי בעולם אידיאלי. על כך יש ספרות ענפה, והקול המרכזי העולה מניתוחם של רוב הכלכלנים הוא שאת דיני מניעת יבוא בהיצף ויבוא נתמך צריך לבטל ולהחליפם במשטר של דיני תחרות. אך מזה עשרות שנים שהכלכלנים נובחים, והשיירה של הליכי מניעת היצף ויבוא נתמך עוברת. שנות התשעים ראו אותה לא רק עוברת, אלא אף מתרחבת והולכת, כאשר מדינות רבות מצטרפות אליה ומאמצות גם הן חוקים ונהלים חדשים הבנויים על-פי המודל שמתווים הסכמי ארגון הסחר העולמי. הסיכוי שהצעות הכלכלנים בדבר ביטולם של חוקים אלה יתקבלו בעתיד הנראה לעין שואף לאפס. מאמר זה מקבל מציאות נתונה זו, ומבקש להציע תיקונים בהסכמים הללו כדי לרסן את השימוש בהליכי חקירת היצף ויבוא נתמך, ובמיוחד את השימוש לרעה בהם. הצעות אלו הנן אקטואליות מאוד, לאור ההכרזה שהתקבלה בדוחָה בחודש נובמבר האחרון על פתיחת סבב משא ומתן חדש במסגרת ארגון הסחר העולמי, הכרזה שהתייחסה במפורש גם להסכם ההיצף והסכם הסובסידיות. ההצעות יונקות את השראתן מן הניסיון הישראלי בהפעלת חוק היטלי סחר, תשנ"א - 1991 ניסיון שמשקף, לדעתנו, שימוש מושכל וזהיר בהליכים הללו, ואשר מעולם לא הגיע להיקפי השימוש שאנו עדים להם במדינות מסוימות אחרות. הצעתנו הראשונה קוראת לרפורמה מוסדית ביחס לרשויות החוקרות והמפעילות את ההליכים להטלת היטלי היצף והיטלים משווים. לשם כך, יהיה צורך לכלול בהסכמים הוראות בדבר טיבן והרכבן של הרשויות הללו במדינות החברות, במטרה להבטיח את האובייקטיביות של ממצאי החקירה ואת אי-התלות של הרשויות, באופן שלא יהיו חשופות ללחצים פרוטקציוניסטיים או אחרים מצד גורמים בעלי עניין. אנו מציעים למסור את הסמכות בעניין זה לגופים בלתי תלויים ומעין שיפוטיים, להבדיל מיחידות המהוות חלק מן הפקידות הממשלתית. לאחר מכן עברנו לדון ברפורמה בדין המהותי, ביחס להגדרת יבוא בהיצף. כאן אנו מציעים להעניק עדיפות ברורה לביסוס המחיר המקובל על מכירות בפועל של היצרן הזר בשוק של מדינת הייצור, ולהגביל את השימוש בחלופות האחרות המוצעות בהסכם ובחוק שלנו. לשם כך מוצע, בין היתר, לבטל או להגביל את השימוש בגישה שלפיה מכירות מתחת לעלויות במדינת הייצור לא ייחשבו כמכירות במהלך העסקים הרגיל, ולפיכך יכולות להוות גם עילה לביסוס המחיר המקובל על מחיר מובנה. ככלל, אנו ממליצים להימנע ככל שניתן מהזדקקות לחלופת המחיר המובנה, ולהעניק עדיפות בהוראות ההסכם אפילו לחלופת מחיר היצוא המייצג למדינה שלישית, על-פני החלופה של מחיר מובנה. באשר לאופן קביעת שיעור ההיטל, אנו ממליצים על אימוץ חובה מפורשת בהסכם ההיצף ובהסכם הסובסידיות לנהוג על-פי כלל "ההיטל מונע הנזק". אנו מראים באמצעות נתונים סטטיסטיים מישראל את ההשפעה המשמעותית שהיתה לאימוץ כלל זה על שיעור ההיטלים בישראל. אנו גם ממליצים על אימוץ גישת ועדת היטלי סחר בעניין אופן הפעלת הכלל, כך שהוא יבוסס בדרך כלל על שיעור חיתוך המחירים מול היבוא בהיצף, ולא על מחיר מטרה, אלא במקרים שבהם הוכח דיכוי מחירים או דחיקתם, וכאשר מכירה במחיר השווה למחיר היבוא תגרום להפסדים או להעדר רווחיות לתעשייה הנפגעת מהיבוא בהיצף או היבוא הנתמך. לבסוף, המלצנו על חיזוק סטנדרט הביקורת השיפוטית של מנגנון יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי בתחום היטלי ההיצף, והשוואתו לסטנדרט הביקורת המקובל ביחס לכל יתר הסכמי הארגון.