מזונות אשה: מתפישה של שונות לתפישה של (אי)שוויון 19

תקציר

תקציר בעברית:תחום דיני המזונות בישראל, ומזונות האישה במרכזו, מהווה זירה מרתקת במיוחד לבחינת שאלות של שוויון וצדק מגדר׳, זירה שטרם זכתה להתייחסות מזווית זו במחקר המשפטי בישראל. על רקע חדירת שיח השוויון לתחום דיני המשפחה במשמעותו הרחבה, בוחן מאמר זה את מגמת ה״שוויוניזציה״ בדיני המזונות, מתוך התמקדות במזונות אישה. מתוך ראייה ביקורתית שמאתרת כשל בסיסי במגמת השוויון, הנובע מהתעלמות מוחלטת משליטת הדין הדתי המפלה והבלתי-שוויוני על תשתית דיני הגירושין, ומהדחקת אי־השוויון הכלכלי המעצב את תשתית מציאות הגירושין, מצביע המאמר על בלבול וחוסר בהירות באשר למושגי השוויון והצדק המגדרי, ובעיקר על חוסר הבחנה בין שוויון פורמלי ובין שוויון מהותי. מבין שני מהלכים המתרחשים בעת ובעונה אחת במערכת האזרחית, מתמקד המאמר הנוכחי במהלך של קיזוז פוטנציאל השתכרות האישה ־ אף אם אינה עובדת - מסכום דמי המזונות שלהם היא זכאית. המאמר סוקר את המהלך, שראשיתו דווקא בהתפתחות פנימית של הדין הדתי, שאף היא מתוארת כאן, ובוחן את מידת התקבלותו בבית המשפט לענייני משפחה לעומת אי־התקבלותו בבית המשפט העליון. בהמשך מובעת ביקורת כלפי אימוצו הגורף והבלתי-ביקורתי של המהלך על ידי חלק ניכר משופטי בתי המשפט לענייני משפחה, מתוך עשיית שימוש ברטוריקה צרה וחלולה של שוויון פורמלי והחלתה באופן גורף בלי לבדוק מהם שיקולי הצדק בכל מקרה ומקרה. ניתוח ביקורתי של המהלך, בהקשר המשפטי-חברתי-כלכלי של הגירושין בישראל, מוביל למסקנה שבפועל מגמת קיזוז כושר השתכרות האישה איננה מקדמת בהכרח את השוויון, והיא אף עלולה להגביר דווקא את אי-השוויון. מגמה זו היא חלק מהתפתחותו של מיתוס חדש של שוויון האישה, מיתוס האישה העובדת בשכר שווה לאיש, המצדיק לכאורה מיתון ניכר ביחס השונה לכל אחד מבני הזוג בתחום דיני המזונות (כפי שמקובל בדין הדתי שנגדו, בין היתר, מתהווים המהלכים המתרחשים במערכת האזרחית) ואף ניסיון ממשי להופכם לדינים שווים ממש. על רקע המציאות הבלתי־שוויונית, יצירתו של מיתוס האישה העובדת בשכר שווה לאיש לא רק משמשת מכשיר יעיל להדחקת המציאות ולסילופה, אלא היא גורמת נזק בל־ישוער בספקה בסיס כוזב לקידום שינויים משפטיים.