מעשה מגונה במשפט פלילי

תקציר

תקציר בעברית:עבירות המעשה המגונה בישראל מיוחדות לעומת עבירות המין האחרות בכך שאינן כוללות חדירה לאיבר מסוים בגוף הקורבן. ניתוקן הפורמלי של עבירות המעשה המגונה מגוף האדם יוצר פוטנציאל של הרחבה ועמימות, שהתממש בפסיקה בישראל. המאמר מצביע על קשיים מגוונים בעבירות: מהותיים, דוקטרינריים וטרמינולוגיים. האיסור החקיקתי בולע לתוכו את כל עבירות המין, לצד עבירות אחרות ואפילו התהוות חברתית מקובלת; הרכיב העובדתי המרכזי בעבירות, שהוא גם הרכיב ההתנהגותי היחיד בהן, מוגדר בהישען על יסוד נפשי סובייקטיבי; מדרג החומרה בעבירה אינו עקיב; כותרת אחת משתי העבירות אינה משקפת את תוכנהּ; האופן שבו העבירה מגינה על קטינים אינו עקיב, וכך גם הגבולות בין שתי התצורות הבסיסיות של העבירה; העבירה כוללת גבולות מהותיים עמומים, רחבים וחלשים, והתכליות שעליהן מגינות התצורות השונות של העבירה אינן אחידות. במקום לבקר ולסייע בהצבת גבולות, הפסיקה שלחה אותו למחוזות חדשים ובלתי נודעים, של התעמעמות והתרחבות בלתי פוסקות, שסופן אינו נודע. לאור ליקוייה הרחבים והעמוקים של עבירת המעשה המגונה, המאמר מעלה הצעה לשינוי. מוצע לפצל את העבירות הקיימות לכדי שלוש תצורות: "תקיפה מינית", שתעסוק במגע בגוף בלבד; "היחשפות מינית", שתעסוק בכפיית חשיפה מינית על אדם אחר, בפניו ולידו; ולבסוף "תקשורת מינית אסורה", שתעסוק בפגיעות של ביטוי מיני מרחוק. רפורמה כזו תתרום להשגת מטרותיו של עקרון החוקיות, תצמצם את האפשרות לשרירות ולנטילת האיסור למחוזות חברתיים מקובלים ותאפשר לפרט להבין את מסרי העברה ולהתנהל בהתאם. היא "תיישר קו" עם הדוקטרינה המקובלת בדיני העונשין ותביא לכותרות הגיוניות וברורות יותר. לצד זאת, היא תיצור הגנה טובה וחזקה יותר לערכים חשובים ותאותת היטב על הסכנות השונות הכרוכות בהתהוויות חברתיות, שחרף ההבדלים ביניהן מטופלות כיום במסגרת אחת.