עוד על פלורליזם משפטי בישראל

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה הוא תגובה על מאמרו של איסי רוזן־צבי, ״סובייקט, קהילה ופלורליזם משפטי״, המתייחס לעבודתה הקודמת של המחברת.התגובה מטעימה כי פסק־דינו של השופט טל, ודיונו של רוזן־צבי בעקבותיו, מהווים דוגמה מובהקת לשיח התיאורי של הפלורליזם המשפטי, כלומר, השיח המבקש לתאר מנגנונים חברתיים הממלאים פונקציה משפטית לצד המנגנונים המדיניים־הרשמיים, במובחן משיח הוראתי, המתמקד בהסדרה הנורמטיבי של תופעת הפלורליזם המשפטי. המחברת סבורה כי השיח התיאורי והשיח ההוראתי משקפים פרדיגמות מחקר משלימות, המביעות את שני הפנים של הפלורליזם המשפטי. יש להתוות את החלוקה בין שתי הפרדיגמות על רקע הנסיבות המחקריות ועל רקע המטרות שהמחקר מבקש להשיגן. התגובה מטילה ספק בחדשנות המיוחסת לפסק־דינו של השופט טל, שנידון במאמרו של רוזן־צבי, וזאת על רקע פועלו של השופט זילברג בעיצוב מערכת היחסים המורכבת בין בתי־הדין הרבניים למערכת ׳המשפט הכללית בישראל. זאת ועוד, פסק־דינו של השופט טל חסר, על־פי התגובה, את המימד האופרטיבי של מערכת היחסים והפעילות המקבילה, ונותר כולו ברובד האידיאלי הטהור. בדומה לכך, גם רוזן־צבי, במאמרו, מתרכז בתיאור הנרטיבים המתחרים בנוגע לבתי־הדין הרבניים, וחסרה בו הבעת עמדה ערכית באשר לעצם הפרקטיקה שעמדה לדיון, קרי, הוצאת כתבי־הסירוב על־ידי בתי־הדין הרבניים הממלכתיים. התגובה טוענת להכרחיות ההיבט ההוראתי של הפלורליזם המשפטי ולמיזוגו בשיח התיאורי.