הזכות לבחור בעידן של מגפות: בעקבות משבר הקורונה The Right to Vote in an Age of Pandemics: in the Aftermath of the Covid-19 Crisis

תקציר

מגפת הקורונה שפרצה בתחילת שנת 2020 והתפשטה בעולם קראה תיגר על מימושן של מרבית זכויות האדם והאזרח בחברות הדמוקרטיות, החל בחופש התנועה וכלה בזכות לחיים. מאמר זה מפנה זרקור לאיום שהיה צפון בה, ולמעשה עודנו טמון בכל מצב של התפשטות מגפה, לזכות העומדת ביסוד הזכויות כולן: הזכות לבחור. ההתמודדות עם איום זה אינה נוגעת רק לסדרי הבחירות, אלא לדילמה האם עדיף לדחות את הבחירות או לקיימן בתנאים שאינם אופטימליים ומחייבים התאמות. פתרון הדחייה נשמע פשוט וזול, אך הוא פוגע במאפיין מרכזי של המנגנון הדמוקרטי – הסדירות של מערכות הבחירות, שמבטיחה את חילופי השלטון ואת האפשרות לפקח על נבחרי הציבור. בנוסף, אין מדובר ב"פתרון קסם", כיוון שדחייה אחת אינה בהכרח האחרונה ואינה נותנת מענה למשבר שהוא ארוך טווח. מנגד, הפתרון של קיום הבחירות כסדרן אינו פשוט לנוכח הצורך לוודא שמבוצעות התאמות מספקות על מנת להבטיח את הזכאות המהותית לבחור, מבלי ש"מחיר מימושה" יהיה יקר. השתתפות רחבה בבחירות נחוצה ללגיטימציה שלהן, וחייבת להיות מבוססת על נגישות שוויונית של כלל האזרחים להליך. <br>המאמר בוחן שאלות אלה הן במישור התאורטי והן במישור המעשי, תוך היעזרות בלקחים ממדינות אחרות וממערכות הבחירות שהתקיימו בתקופת הקורונה לכנסות ה-23 וה-24. בסופו של דבר, הוא מתמקד בדיני הבחירות של ישראל המתאפיינים בנוקשות יחסית, בשל הדרישה לנוכחות פיזית בקלפי בתוך פרק זמן קצר. המאמר מבקש להראות את החשיבות הנודעת לרפורמה חקיקתית שתכיר במנגנוני הצבעה מורכבים יותר, שאותם יהיה ניתן להפעיל במצבי חירום. דוגמה למנגנון כזה היא הצבעה מוקדמת, לפחות של חלק מהאוכלוסייה. בהמשך לכך נטען כי רק כשהסכנה בקיום הבחירות כסדרן בעת מגפה הינה רצינית במיוחד, וכאשר קיים קשר רציונלי בין אי-מימושן במועד לבין צפי להקטנה ניכרת של התפשטות המגפה, יש לאפשר דחייה של הבחירות, בכפוף לביקורת שיפוטית הדוקה על החלטה זו. לבסוף, נטען כי חשוב להבטיח שהבחירות תתקיימנה תוך מימוש אופטימלי של זכויות האדם הנוספות הקשורות להליך הדמוקרטי, כמו חופש ההפגנה נגד השלטון בתקופה הסמוכה למועד הבחירות.