חלום המשפט: הרב הרצוג והרב גורן על יחסי משפט והלכה בישראל Visions of a Jewish State: Rabbis Herzog and Goren on the Role of Jewish Law in the Israeli Legal System

תקציר

תקציר בעברית:המאמר עוסק במאבקו של הרב הרצוג למען משפט עברי בישראל, ובוויכוח שבינו ובין הרב גורן בשאלה זו, נושא שהמחקר עסק בו לא מעט בתקופה האחרונה. ומבקש להציע קריאה חדשה לעמדת הרב הרצוג למחלוקתו עם הרב גורן. מעמדה של התרבות היהודית בכלל, ושל המשפט העברי בפרט, במדינה היהודית, היה נושא מרכזי בדיונים הרעיוניים בתקופת היישוב ובראשית שנות המדינה. הרבנים עסקו גם בשאלה נוספת והיא מעמדו של המשפט והשיפוט הישראלי בעיני ההלכה. ההלכה תלמודית אסרה כידוע פניה למשפט הנוכרי ודרשה פרטיקולריות משפטית (איסור ערכאות), השאלה שהתעוררה היא מה מעמדו של המשפט הישראלי בעיני ההלכה, והאם יש לראות בו שיפוט נוכרי כפי שראו במשפט המדינה בגולה. למרות המחלוקת העזה שבין הרבנים הרצוג וגורן שניהם ראו במשפטה של מדינת ישראל משפט יהודי, אולם באופן שונה מאוד. שוני מאתגר שמאמר זה מציע לו פרשנות. לפי הרב גורן המשפט הישראלי איננו משפט נוכרי מעצם העובדה שנחקק במוסדות המדינה היהודית. הרב גורן מסתמך על פרשנות מרחיבה של מקורות תלמודיים העוסקים בדיספוזיטיביות של המשפט, וטוען שכשם שקהילות יהודיות בגולה חוקקו והתקינו תקנות בתחומים שונים, כך הוא במדינת ישראל. מדינת ישראל מעצם טבעה והגדרתה היא יחידה פוליטית יהודית על כל המשתמע מכך. הרב הרצוג איננו מסתפק בהיות המחוקקים יהודים, אלא מתמקד בתכני המשפט, ונאבק על השפעתם על המשפט הישראלי. יחד עם זאת הוא לא מבקש אימוץ המשפט העברי כמות שהוא אלא מציע שינויים והתאמות משמעותיים. לשיטתו כדי שהמשפט הישראלי לא יחשב בעיניים הלכתיות משפט נכרי עליו להתחשב בהלכה, והציע שופט אחד יודע חושן משפט בכל הרכב שיפוטי. הוא העניק לבית משפט מדינתי חילוני סמכות לפרש את ההלכה וראה בו בית משפט יהודי. להשקפתו של הרב הרצוג לב התרבות והזהות היהודית מצויה במשפט המגלם את עולם הערכים היהודי, ולא ניתן לוותר עליו במדינה היהודית, שתאבד בכך את לב משמעותה כמדינה יהודית. המשפט העברי זכה לפיתוח ועיצוב בספרות אדירה מאז התלמוד, ובה לפי השקפתו עוצמת הרוח והאינטלקט היהודי. הלכה למעשה הנמיך הרב הרצוג מאוד את החומות שבין המשפט העברי והמשפט הישראלי. מה שיהפוך את המשפט הישראלי למרחב לגיטימי מבחינת ההלכה היא איננה העובדה שהמחוקקים והשופטים הם יהודיים, אלא העובדה שהם משתמשים בתכני המשפט היהודי. הרב הרצוג הפך את בית המשפט הישראלי למרחב פרשנות של המסורת היהודית, הוא יצר דו שיח בין ההלכה היהודית והמרחב הישראלי, ועצם קיומו של דו-שיח זה הוא שהסיר ממנו את איסור 'ערכאות של נכרים'. בעוד מוסד של יהודים אינו נחשב ערכאות לשיטתו של הרב גורן, מוסד המשתמש במשפט היהודי הוא זה שלא יחשב כערכאות לשיטתו של הרב הרצוג. הפרטיקולריות המשפטית נועדה ליצור מרחב חברתי מבודל עבור יהודים, לשיטת הרב גורן; בעוד עבור הרב הרצוג היא נועדה לקדם זהות תרבותית-דתית ועולם ערכים פרטיקולרי. מעמדו של המשפט העברי לשיטתו של הרב גורן נובע מעצם העובדה שהתקבל בדרכי המסורת היהודית, אך אין הוא בהכרח משקף עולם ערכים ייחודי, אלא הסדרים מקובלים. הרב הרצוג לעומתו רואה בהסדרים המשפטים של ההלכה ביטוי לעולם ערכים ייחודי, וביטוי ללב התרבות והזהות היהודית, ולכן אין הוא יכול לוותר עליו.