בריאות בישראל: בין זכות למצרך

תקציר

תקציר בעברית:מה חשוב לאדם יותר מאשר בריאותו? פגיעה בבריאותו של אדם, בין אם היא תוצאת מחלה, תאונה, או פגיעה מכוונת על-ידי אחר, עשויה לגרום לו כאב וסבל ואף להוביל למותו. האמרה הפופולרית "העיקר הבריאות" מסמנת את המקום המרכזי שיש לבריאות בחייהם של בני-אדם. נדמה שהבריאות היא אחד הנכסים החשובים ביותר לבני-אדם ומאלה שלשמירה עליהם יש חשיבות עליונה. תפיסת זכויות אדם שנועדה להגן על הדברים החשובים ביותר לקיומו של אדם בעולם, על האפשרות שלו לחיות את חייו בכבוד ובשוויון, חופשי מהשפלה, תוך שהוא יכול לעשות את הבחירות המשמעותיות בחייו, תיתן מקום מרכזי לבריאות: הבריאות חיונית כדי לאפשר לאדם לתפקד בעולם, להיות חופשי מכאב וסבל, להגשים את עצמו ואף לחיות. טול מבן את חופש הביטוי, את חופש הדת, אולי אפילו את החינוך - ועדיין תוכל להחזיר לו אותם. תיקון באיחור לא יפחית את עוצמת הפגיעה, אך עשוי להקטין את הנזק שנגרם. לעומת זאת, הפגיעה בבריאות הנה תכופות בלתי-הפיכה וכל מכשול בפני מימוש הזכות פוגע בגופו של האדם ואף עלול להוביל לסוף חייו. לנוכח חשיבותה של הבריאות לחייו של אדם היה ניתן לצפות שהיא תזכה במקום מרכזי בקנון של זכויות האדם. אך במידה רבה אין הדבר כך: הזכות לבריאות סבלה לאורך שנים רבות, במיוחד במשפט הישראלי, אך גם במקומות אחרים, מאותו מעמד של "בן חורג" שהזכויות החברתיות סובלות ממנו באופן כללי. התפתחות המסורתית של תפיסת זכויות האדם כעוסקת בעיקר בזכויות האזרחיות והפוליטיות לא פסחה על הזכות לבריאות, שלא נכנסה כמעט עד כה לשיח החוקתי שלנו. בזירה הבינלאומית, אף שהזכות לבריאות הוגדה כאחת הזכויות החברתיות כבר לפני יותר מחמישים שנה, העיסוק בה במסגרות השונות של זכויות אדם התעכב, כפי שאירע לזכויות החברתיות האחרות. עם זאת, בשנים האחרונות השתנו הדברים והמודעות לזכויות חברתיות בכלל ולזכות לבריאות בפרט גדלה. הדיון בזכות לבריאות התרחב ברמה הבינלאומית, וכפי שאראה בהמשך המאמר, התרחב העיסוק בבריאות כנושא של זכויות בפסיקה הישראלית.