הקלות המטרידה של הפיתוי: בעקבות פרשת ערוץ 10
מאת Asaf Harduf
תקציר
בשלהי 2007 יזם ערוץ 10 תכנית טלביזיה בה יאותרו פדופילים המנצלים צ'אטים באינטרנט ליצירת קשר מיני עם קטינים. לשם כך נכנסו תחקירנים לרשת, הציגו עצמם כילדות וניהלו צ'אטים עם הפונים. פלוני פנה לאחת התחקירניות, שכונתה "סיוונוש 13", והציגה עצמה כסיוון בת ה-13 ושלחה לו את "תמונתה": תמונת ילדה. הוא ניהל עמה שיחות בעלות אופי מיני ואף שלח לה תמונות פורנוגרפיות. בהמשך, הגיע לפגוש את סיוון בביתה, שלדבריה היה ריק מהוריה שבחו"ל. בבית המתינה שחקנית צעירת חזות, כבת 18, והציגה עצמה כסיוון. החלה שיחה, שנפסקה בצאת השחקנית מהחדר ועם כניסת דב גילהר שהתעמת עם פלוני. פלוני הואשם בניסיון למעשה מגונה ובניסיון להטרדה מינית. האם התנהלות כאמור היא חוקית או שמא היא מגבשת הגנה מן הצדק? בכך עוסק המאמר. הוא גורס שיותר מהגולשים ובוודאי יותר מהערוצים המסחריים, על המשפט הפלילי לעמוד בפיתויים ולומר דברו: אכיפת הדין הפלילי היא עניין לרשויות, ואין להסכים לציידים למיניהם, המונעים מאינטרסים פרטיים ולא ערכיים. האינטרנט אינו משחרר מן המצור של הדין (הפלילי והאזרחי). אך אותו מצור אינו מרדף, אינו ציד ואינו דיג. מוטב לו למצור שיתמקד במי שכבר ביצעו עבירות ומוטב לו שייערך בשם הדין הפלילי ולא בשם הרייטינג.
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.