שם הוורד: אמצעי זהירות ושיקול-דעת עסקי של נושא משרה (The Name of the Rose: Precautions and Business Judgment of Company Directors and Officers)

תקציר

תקציר בעברית:בתי-המשפט העסיקו את עצמם עד מאוד בשאלה אם כלל שיקול הדעת העסקי מוכר בדין שלנו, והמגמה החדישה נוטה להכיר בו כחלק מהמשפט הנוהג. לעומת זאת, קביעותיו של סעיף 253 לחוק החברות לגבי אמצעי הזהירות ששומה על נושא משרה לנקוט נותרו זנוחות כמעט לגמרי. למעשה, השניים חד המה. מאמר זה מתאר את משטר האחריות החל על נושא משרה לגבי החלטה עסקית מסויימת שקיבל ובמיוחד את מקומו ואת תוכנו של כלל שיקול הדעת העסקי בחובת הזהירות שהוא חב לחברה כביטוי לאמצעי הזהירות הנדרשים ממנו. סקירה השוואתית מקיפה מלמדת על אחידות מרשימה בשיטות המשפט המקובל, ובכלל זה בישראל, לגבי החסינות שהחלטה עסקית נהנית ממנה אם התקיימו התנאים לכך, ובהם, בנוסף למיומנות, תנאי-הסף של תום-לב כיסוד נפשי, הדרישות למידע מלא, לסבירות ולמהותיות, הדרישה לשקול חלופות רלבנטיות, ותנאי-הגבול של רציונליות. לבסוף, המאמר מצביע על כשלים המחייבים תיקון בשתי מגמות מאוחרות בפסיקה, שגילו נכונות לעיין בתוכנה של החלטה עסקית - האחת בגדרו של כלל שיקול הדעת העסקי עצמו והשנייה במסגרת "שיקול דעת עסקי מוגבר", אשר קשור בתורו לדוקטרינת "ההגינות המלאה".