עיונים ראשונים במפגש בין רפואה ומשפט עברי במסורת מרוקו במאה העשרים

תקציר

תקציר בעברית:מחקר זה בוחן שני תחומים של מפגש בין ההלכה לבין הרפואה המודרנית במסורת המרוקאית באמצע המאה העשרים: האחד — ענייני ברית־מילה; והאחר — ענייני פריון ואבהות. בשני התחומים מסורת זו מתאפיינת בהעדר חרדה בתגובותיה על חידושים של הרפואה המודרנית. אדרבה, הרפואה המודרנית זוכה בברכת "ברוך הבא" חמה, ובלשונו של אחד החכמים"אור חדש נגה בימינו אלה בכל ענפי החכמה והמדע, ואחת מהנה חכמת הרפואה והניתוח". תופעה זו מיוחדת בהשוואה לכל מסורת הלכתית במרכז אחר בעידן המודרני, מתחילת תקופת האמנציפציה והחילוּן בראשית המאה התשע־עשרה ועד ימינו. היא בולטת ביותר בתחום של ברית־המילה בהשוואה לתגובותיהן של מסורות אחרות במרכז אירופה, במזרח אירופה ובמרחב הספרדי. המסורת המרוקאית הרחיקה לכת כאן אף יותר מכל זרם מתון, אשכנזי או ספרדי, בהסדירה את הנושא באמצעות חקיקה מקיפה, שהוחלה על כלל הציבור ללא יוצאים־מן־הכלל, תוך היענות מלאה לדרישות הרפואה המודרנית. אהדה זו לרפואה המודרנית לא נבעה מהיכרות מעמיקה עם כל ענפי הרפואה המודרניים. בענייני פריון, למשל, לא נחשפו חכמי מרוקו בארצם לחידושי הרפואה המודרנית, והמשיכו לנקוט עמדות שהתבססו על הידע המדעי והרפואי הישן, המוצא את ביטויו במקורות הלכתיים קדומים. עם זאת, אני סבור כי התוודעות לחידושי הרפואה הייתה מובילה לקליטתם בתוך המסגרת ההלכתית על בסיס הקטגוריה של "השתנות הטבעים", אשר במקרה אחד אף הורחבה ל"השתנות הזמנים". קשה לבחון השערה זו באופן מעשי, משום שהמרכז במרוקו התחסל ורוב חכמי ההלכה עלו לישראל. אולם ניתן לשאוב תמיכה בה מהתייחסותו של חכם מרוקאי, לאחר שעלה לישראל, לשאלת קביעתה של אבהות באמצעים גנטיים. התייחסותו המאופקת והעניינית של אותו חכם בולטת על רקע היחס המתנכר והשפה הקשה כלפי המדע שהפגינו דיינים ישראלים מרכזיים כאשר עמדו לראשונה מול ממצאי הגנטיקה.