מדוע הציבור והכנסת אוהבים אקטיביזם

תקציר

כדבר שבשגרה בתי המשפט נוקטים מהלכים אקטיביסטים הקשורים לדיני העונשין, לדיני הראיות ולענפים אחרים. הם מפרשים את החוק בהרחבה או בצמצום, והפרשנות התכליתית מאפשרת להם להשיג את התוצאה הצודקת בעיניהם. האקטיביזם הוא דייר קבע בבתי המשפט, אך איש (ציבור) אינו זועק "אקטיביזם שיפוטי". מדוע? משום שלכנסת ולציבור אין שום דבר גורף נגד אקטיביזם שיפוטי. להפך. האקטיביזם לעתים קרובות הפוך מליברלי, בדיני העונשין במיוחד. וכשאינו ליברלי, הוא גם אינו מטריד פוליטיקאים. נאשם פלוני בעבירה לא פוליטית מורשע במהלך אקטיביסטי. למי איכפת? לו, לסנגורו ואולי למישהו באקדמיה. בהיעדר הניחוח הפוליטי של השיח החוקתי, אין קופונים פוליטיים לגזור, ולכן הימין והשמאל אינם מתעניינים. אילו זוכה אדם שביצע מעשה מכוער בגין לשון החוק או בגין כלל ראייתי – סביר להניח שהתקשורת והאזרחים לא היו מברכים על הפורמליזם אלא כועסים על אוזלת ידו של החוק.