משפט, מטבח עילי ותרבות: המקרה (המוזר) של הגנת זכות יוצרים על מנות גורמה

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה ידון בממשק שבין אוכל לבין דיני הקניין הרוחני. במסגרת ממשק זה יכולים להתקיים דיונים רבים ומסוגים שונים. כאן, אבקש להתמקד ביחס שבין המטבח העילי (haute cuisine) כתופעה חברתית לבין דיני זכות היוצרים. מטרתו של מאמר זה היא להסביר את אי התאמתם של דיני הקניין הרוחני בכלל ודיני זכות היוצרים בפרט להגנה על תוצרים קולינריים ותוך כך להציף בעיות הטמונות בדיני זכות יוצרים. לצורך הדיון הנורמטיבי, אציע כתרגיל מחשבתי את האפשרות להגן על החזות הסופית של מנות גורמה באמצעות דיני זכות יוצרים. אפשרות זו תסייע לי להציג הצדקות מסוגים שונים לאי החלתם של דיני זכות יוצרים על מנות גורמה. ראשית, אטען שתחום המטבח העילי מתקיים באופן יעיל כלכלית גם ללא תחולתם של דיני זכות יוצרים באופן שמייתר את החלתם, ואוסיף שייתכן כי הותרת השוק פתוח להעתקות דווקא גורמת לו להיות יעיל יותר. זאת בדומה למתחמי אומנות נוספים דוגמת שוק האופנה. שנית, וכאן העיקר, אטען שהגנה על תוצרים קולינריים באמצעות דיני זכות יוצרים אינה מוצדקת גם מתוך נקודת מבט רחבה יותר בשים לב להשפעות התרבותיות והחוקתיות שתהיינה להגנה כזו. בהקשר זה, אטען כי המקרה של המטבח העילי מראה כיצד על אף התיימרותם של דיני זכות היוצרים להיות אדישים לשאלות אסתטיות, נראה שבמקרים רבים ההגנה המוענקת על ידיהם תהיה זמינה יותר עבור יוצרים של תרבות "גבוהה" מאשר ליוצרים של תרבות "נמוכה". הבחנה זו אשר אין לה מקום בדיני זכות יוצרים, עלולה ליצור פערים בלתי מוצדקים בין קבוצות שונות של יוצרים וכן בין קבוצות שונות של משתמשים באופן שאינו מתיישב עם מטרתם של דיני זכות יוצרים להעשיר את עולם הביטויים ולאפשר נגישות של הקהל הרחב אליהם.