זכות לזהות מידע

תקציר

תקציר בעברית:במאמר מוצג הטיעון בדבר הצורך בהכרה בעקרון משפטי חדש, עצמאי ומובחן של "זכות לזהות מידע". זוהי זכותו של אדם לתקינות מנגנוני המידע המאפשרים לאחרים לזהות אותו ולדעת ולזכור מיהו ומהו. ברקע הטיעון עומדת המציאות המשתנה. שינויים טכנולוגיים וחברתיים מגמישים את מושג הזהות, משנים מן היסוד את האופן שבו היא מנוהלת ופותחים דרכים חדשות ומרתקות לניהולה. בה בעת, הם גם מגדילים מאד את הסכנות לה. היקפם העצום של סילופי זהות, התחזויות, סינונים, מחיקות ושאר שיבושים מחייבים גיבוש של מענה משפטי בעל יסודות מושגיים וערכיים מוצקים. עד עתה, ההגנה המשפטית על קיומה של זהות-המידע סופקה באופן חלקי ואגבי במסגרת ענפי משפט שונים כגון דיני: הפרטיות, הקניין הרוחני, חופש הביטוי, עשיית עושר ולא במשפט, לשון הרע ועוד. עיקרו של הטיעון המוצג כאן הוא שאין די בהגנה שכזו. הזכות מכסה תחומי רוחב רבים מדי, מבטאת ערכים חשובים מדי, ומגינה מפני סכנות ממשיות מדי, כך שנחוצה ההכרה בה כעקרון עצמאי, מפורש ומגובש, העומד על רגליו הוא. נקודת המוצא של המאמר היא שהמשגה וגיבוש של זכות משפטית עקרונית חדשה נחוצים כאשר היא מבטאת עקרון בעל חשיבות ערכית אשר מהווה ציר משותף לתופעות רוחב רבות. בהתאם להנחה זו, מוצגת חשיבותה הערכית של הזכות לזהות-מידע ושל הערכים והאינטרסים הרבים הכרוכים בה. לצד זאת מוצג טווח ההתפרסות הרחב שלה: החל בגיוון האיומים על זהות המידע; עבור ברוחב תחומי המשפט אשר היא חוצה; וכלה במגוון של הצדקות לה, המצטלבות כולן בהצדקתה של הזכות. המאמר ערוך בארבעה חלקים. בחלק הראשון מוצגת הנחת העבודה האמורה בדבר אופן הצדקתן של זכויות. בחלק השני מונחים היסודות המושגיים של הזכות החדשה. מוסבר מובנה של "זהות המידע" ומוסברת הסכנה לה בסביבת המידע המודרנית. סכנה זו נובעת מן המאפיינים הטכנולוגיים המגבירים את תלותה של הזהות בתיווך ובהדמייה וכן מן ההתפתחויות החברתיות המאופיינות בהגמשת הזהות ופיצולה לכדי זהויות פסבדונימיות. כמו כן, מוגדרת הזכות החדשה, תוך הבדלתה מזכויות קרובות אחרות: לכבוד, לאישיות, לפרטיות, לקניין, לשם-טוב, לביטוי ולזהות (שאיננה זהות מידע). בחלק השלישי מונחים היסודות הערכיים של הזכות. מוצגות הצדקות להגנה על זהות-המידע. הן זו ה"מסורתית" והן זו "המודרנית" (הפסבדונימית). בכלל זה נדונות הצדקות אינהרנטיות בדבר הקשר בין קיומה של זהות מידע לבין האישיות (במובנה ההגליאני והפסיכולוגי), האנושיות (במובנה הקנטיאני) ומימוש צרכיו החברתיים של היחיד. לצד זאת, נדונות גם הצדקות מכשירניות הכורכות בין זהות המידע לבין מימוש אינטרסים שונים: שלמות פסיכולוגית (של אחרים), יעילות, מנגנוני תמרוץ, אמון, קהילה ודמוקרטיה. בחלק הרביעי מודגש אופייה העקרוני של הזכות, מוצגים קווי מתאר כלליים שלה ושיקולים בקביעת משקלה אשר יכולים לעמוד בבסיס איזונה מול ערכים מתנגשים אחרים. כמו כן, מודגם האופן שבו היא צפויה להשפיע על הדין הנוהג בתחומים מגוונים. בסופו של דבר, מטרתו של המאמר היא עצם המשגתה של הזכות, הנחת יסודותיה הערכיים ושרטוט של קווי המתאר שלה. "יריית פתיחה" זו רק מניחה יסודות ראשוניים ומהווה הזמנה למחקר ופיתוח עתידי קונקרטי של זכות עקרונית זו.