צמצום שלא כפשוטו: אחריות נושאי משרה בחברה בסמיכות לחדלות פירעון Uneasy Diminishing: Corporate Officer Liability in the Vicinity of Insolvency

תקציר

תקציר בעברית:כאשר חברה עסקית נקלעת לסמיכות קרובה לחדלות פירעון או כאשר רגליה כבר טובלות בה אך טרם נפתח הליך חדלות פירעון, מצטרף לאתגרים הניהוליים שנושאי המשרה ניצבים בפניהם בשעת משבר זו גם אתגר משפטי. בנסיבות אלו, שקווי המתאר שלהן לעולם יהיו עמומים, המשפט הישראלי דורש מהם גם להימנע מלפגוע בעניינם של הנושים. יסודות חלקיים של הדוקטרינה הזו קיימים בדין הישראלי שנים רבות, ובעת האחרונה החלו בתי המשפט לתת את דעתם לכך יותר בהתייחסם ל"אזור חדלות הפירעון". חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, הובילה לשינוי גם בדין החרות בהקשר זה, שכן סעיף 288 לחוק מטיל על הדירקטורים ועל המנכ"ל חובה לצמצם את היקף חדלות הפירעון עוד לפני פתיחתו של הליך חדלות פירעון. הטענה המרכזית של המאמר גורסת כי בסמיכות קרובה לחדלות פירעון חלה תמורה בתכלית החברה, ועימה חלה גם תמורה בחובות האמון והזהירות של נושאי המשרה. בנסיבות אלו של "בין המצרים", עד שימונה לה בעל תפקיד מטעם הנושים, עליהם להחליף את מדיניות הניהול מניהול יזמי לפי שיקולים עסקיים שמטרתו השאת רווחים לניהול משמורני שתכליתו שימור הקיים, מתוך כוונה לשקם את הפעילות העסקית ולהחזירה למתכונת מוכוונת רווחים. זו המשמעות שראוי לתת גם לחובת הדירקטורים לצמצם את היקף חדלות הפירעון לפי סעיף 288. ממשמעות זו נגזרות השלכות לגבי תוכנה של חובת האמון שלהם לנהל את החברה בתום לב לטובתה, וכן לגבי תוכנה של חובת הזהירות שלהם, אשר תיבחן באמות מידה של שיקול דעת משמורני, ולא של שיקול דעת עסקי.