רעיון בלתי-קביל, אמת בלתי-נוחה: פסילת ראיות בגין אופן השגתן

תקציר

תקציר בעברית:דיני הראיות באים על רקע הדין המהותי ולצדו, ואמורים לאפשר לו להשיג את מטרותיו מצד אחד, וגם להציב גבולות לחלק מהמטרות ולהוסיף מטרות מצד אחר. הדין הראייתי וכמוהו הדין המהותי אינם יצורים עצמאיים, אלא מכשיר חברתי שמבקש לאפשר למערכת המשפט ולמדינה להשיג את מטרותיהן ולממש את ערכיהן. לפיכך ברור שהחיפוש אחר האמת אינו יכול להיות חזות הכל בשלב המשפט, ושקיימות מגמות אחרות, שלעתים נוגדות את האמת. מגמה בולטת כזו הנה ההגנה על ערכים. דיני הראיות מגנים עליהם באמצעות כללי כשרות להעיד, חסיונות וכמובן קבילות. ראיות מגוונות נפסלות, חלקן בגין חשש הוכחתי, שהראיה תסיט את בית המשפט מהאמת והוא לא יוכל להתמודד עמה, וחלקן בגין חשש ערכי, שמתקשר לאופן שבו הושגה הראיה. "פסילה ערכית" מתרחשת כשהראיה חזקה ומשכנעת, אלא שהאופן שבו הושגה אינו כדין ולפיכך מתנגש בערכיה של שיטת המשפט. רעיון הפסילה הערכית נותן תוקף למגבלות החוקיות הדיוניות המוטלות על המשטרה ועל הציבור כולו, בדחותו את האפשרות לקבל ראיות שהושגו שלא כחוק ולהתעלם מאופן השגתן. הרעיון שולח את המסר שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים והכל כפופים בפני החוק, לרבות המשטרה. השגת ראיות שלא כדין בדרך להוכחת הדין הנה דיסוננס דמוקרטי, וקבלה שיפוטית של ראיות כאלו משקפת דיסוננס מצטבר ופגיעה נוספת בפרט. פסילת הראיות שולחת מסר הרתעתי חינוכי כנגד איסוף ראיות עתידי שלא כדין, מגנה על זכויות הפרט, מקדמת את הגינות ההליך ומאפשרת לגיטימציה מוסרית להכרעה השיפוטית.אף שרעיון הפסילה הערכית נראה הגיוני, משכנע וצודק, הוא מעורר מחלוקות חריפות, בין ליברליות לשמרנות, בין הגינות וזכויות לבין צדק ואמת. המאמר מראה שכללי הפסילה בישראל מגנים על ערכים באופן שאינו עקיב ומספקים לערכים הגנה שלעתים אקראית ולרוב הנה חלשה. ההחלטה אם לפסול ראיה על רקע ערכי אינה נעשית בהקשר שמאפשר לספק הגנה חזקה לערך הנפגע, משום שאינטרסים וערכים חזקים יותר מושכים לכיוון ההפוך. גם אם יחוש אי-נוחות ואפילו כעס על האופן שבו הושגה, בית המשפט יתקשה לפסול ראיה חיונית בתיק חשוב, לאור רצונו העז להגיע לאמת העובדתית שאותה ראיה חשפה בפניו. הדילמה שבפניו קשה, אולי בלתי-אפשרית: קבלת הראיה מאפשרת לו להגיע לאמת, תוך התעלמות מהדרך הפוגענית להפקת הראיה; ואילו פסילת הראיה נותנת תשובה הולמת שאינה משלימה עם הפוגענות האמורה, אך מונעת ממנו להגיע לאמת. כשהתיק שעל הפרק חשוב לבית המשפט יותר מאופן הפקת הראיה, הוא מוצא דרך לקבל את הראיה, באמצעות מנגנוני איזון או בעזרת תמרון פרשני, ומעדיף את השגת הצדק הקונקרטי שבתיק על הצדק שבהגנה הערכית. בית המשפט ראיות פוסל מפוקפקות רק במידה שאינן חיוניות להרשעה או כשהמחיר הערכי שבפסילה נמוך עד לא קיים מבחינתו.המאמר מציג מבט אקדמי ראשון מסוגו בישראל, על כללי הפסילה כמכלול ולא על אחד מהם כשלעצמו, במגמה להפיק תובנה רחבה. המאמר בוחן כל אחד מארבעת מסלולי הפסילה הקיימים בישראל ועומד על הדרך הארוכה לפסילת הראיה. במבט רוחבי המאמר מגלה אי-עקיבות שמראה שההגנה הערכית שמספקת פסילת ראיות חלקית ודלה. המאמר מבחין בין פסילה ערכית לבין קביעות שיפוטיות דומות אך שונות, ובין פסילה ערכית סמלית לפסילה ערכית מהותית, וגורס שהאחרונה היא יצור נדיר למדי שמופיע בעיקר בתיקים קלי-ערך, וזאת משום שבית המשפט אינו יכול או אינו מעוניין לספק הגנה ערטילאית לערכים מופשטים כשהדבר מצריך ממנו לשלם מחיר קונקרטי כבד. המאמר מציע כיוונים מגוונים לחיזוק ההגנה הערכית שהפסילה הערכית מתיימרת אך מתקשה לבצע, תוך בחינת אפשרויות מגוונות לשינוי הדין הדיוני, המהותי והראייתי, במגמה לשלול יכולת לבצע את הפגיעה הערכית שתפיק ראיות פסולות, ובמגמה לייצר לאוספי הראיות תמריצים שליליים להפקת ראיות שלא כדין ולפגוע במוטיבציה שלהם להפרת החוק.