חוזים עושקים – השראה אפשרית מן המשפט העברי

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה מציע, בהשראת המשפט העברי פרשנות חדשה להוראת העושק הקבועה בס' 18 לחוק החוזים בישראל. עיון בספרות המשפטית בישראל מגלה פרשנויות מגוונות להוראת העושק. יש המדגישים את הפגם ברצון של העשוק הנגרם עקב מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון. גישות אחרות סבורות כי יישום עילת העושק צריך להתמקד ברעיון הגינות החוזה. עמדת הביניים סבורה כי ההוראה משלבת בין בעיית גמירת הדעת לבין הבעיה המהותית. ברוח עמדת הביניים קבעה גם הפסיקה עקרון מטוטלת שלפיו אין לבחון את גמירת הדעת ואת ההגינות בפני עצמם, אלא את צירופם יחדיו, כאשר במקרה של בעיה קשה בגמירת הדעת ניתן להוריד את רף אי ההגינות המאפשר לבטל את החוזה ולהפך. הדיון במאמר חושף כי גם במשפט העברי, בדומה למשפט הישראלי, קיימת דוקטרינה המאפשרת לבטל חוזים שהם תוצר של ניצול מצוקתו של אחד מן המתקשרים בחוזה (להלן: דוקטרינת ניצול המצוקה) ומראה שבדומה למשפט המודרני, גם במשפט העברי התפתחו הסברים לדוקטרינת ניצול המצוקה, המעגנים אותה בפגמים ברצונו של המתקשר מחד ובאי הגינות תנאי החוזה מאידך. עם זאת, במשפט העברי התפתחה גם גישה עצמאית נוספת הממוקדת בהתנהגותו של העושק ובחובתו המוסרית להושיט סיוע לאדם במצוקה. על פי גישה זו, החובה המוסרית המוטלת על העושק מלכתחילה - להושיט סיוע לאדם במצוקה או למצער לדרוש את השכר שהיה נדרש אלמלא המצוקה - מיתרגמת בדיעבד לכלל הפוסל חוזה שבו ניצל העושק את המצוקה ודרש שכר מעבר למקובל. נוסיף ונטען שעמדה מוסרית זו של המשפט העברי היא העומדת ביסודו של חריג שהתפתחה לדוקטרינה, ואשר לפיו במקרים שבהם ניתן להצדיק מוסרית את הסירוב מלכתחילה להושיט עזרה לצד שבמצוקה, החוזה יהיה תקף. הדיון במאמר מבהיר את ההגיון המוסרי והכלכלי של הדוקטרינה שהתפתחה במשפט העברי ואת הדרך שבה היא יכולה לשמש כמקור כמקור השראה למשפט הישראלי המודרני.