על אפשרות ההרשעה בעברת ההריגה במחדל - מקרה קרפ כמבחן

תקציר

בקיץ 2009 הוכה אריק קרפ למוות על חוף ימה של תל-אביב על ידי חבורה של צעירים אשר שהו במקום. פרשת מותו נדונה בשני פסקי דין: האחד עסק בצעירים שהואשמו בהכאתו למוות, ואילו האחר עסק בשאר בני החבורה שעמדו מנגד וצפו במעשי האלימות הברוטליים בלא שניסו למנוע את מותו. הנאשמים בפסק הדין השני הורשעו בעברת אי-מניעת פשע מכוח סעיף 262 לחוק העונשין. פסק דין זה אמנם התייחס לעברת המחדל של אי-מניעת פשע, אולם למעשה צומחת מתוך הסיטואציה כאמור שאלה חשובה אחרת בנושא המחדל במשפט הפלילי. השאלה היא אילו עברות מחדל יכולות לשמש מקור חובה לפעול לצורך הרשעה בעברות תוצאה שאותן אפשר לעבור אף בדרך של מחדל. ובאופן ספציפי למקרה זה עולה השאלה מדוע הורשעו הנאשמים רק בעברת המחדל הפשוטה של אי-מניעת פשע ולא בעברת ההריגה במחדל מכוח סעיף 298 לחוק העונשין. על פי גישה משפטית רווחת, עברת אי-מניעת פשע (כמו גם עברת המחדל הפשוטה הקבועה בחוק לא תעמוד על דם רעך) אינה יכולה לשמש מקור חובה לפעול לצורך הרשעה בעברות תוצאה בכלל ועברות המתה בפרט, משום שמדובר בחובה כללית לפעול שאינה מבוססת על זיקה מסוימת בין הנאשם לבין הקרבן או מקור הסכנה. עם זאת נראה כי שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, ואף שופטים ומלומדים חלוקים בה. בנוסף, השאלה אילו עברות מחדל יכולות לשמש מקור חובה לפעול להרשעה בעברות תוצאה קשורה לדעתי קשר הדוק לשאלה תאורטית אך בסיסית ביותר והיא – מדוע בכלל קיימת הבחנה בין מעשה למחדל במשפט הפלילי. לאור זאת מבנה המאמר הוא כדלקמן: בפרק א של המאמר אציג רציונלים עיקריים להבחנה בין מעשה למחדל במשפט הפלילי. בחלקו האחרון של פרק זה אציג גישה שונה לקיומה של הבחנה זו בהתייחס להבדל שבין מעשה למחדל בעברות ההמתה, ובמסגרת זו אראה כי היא עולה בקנה אחד עם תאוריית מוסר של תועלתנות כלל וכן תאוריה של אמנה חברתית הובסיאנית ורולסיאנית. במקום אחר ביקרתי את הרציונלים השונים שהוצגו בפרק זה ולפיכך לא אציג ביקורות אלו במאמר זה. בפרק ב אציג את העמדות השונות בדבר השאלה אילו עברות מחדל יכולות לשמש בסיס להרשעה בעברות תוצאה תוך התייחסות ספציפית לשאלה אם עברת אי-מניעת פשע יכולה לשמש מקור חובה לפעול לשם הרשעה בעברת ההריגה במחדל. כחלק מפריסת העמדות השונות אעלה גם גישות חדשות שלא הוצגו על ידי המלומדים השונים, אך הן נובעות, לפחות לכאורה, מתוך עמדתם כלפי ההבחנה שבין מעשה למחדל. בסוף פרק ב אציג אפשרות לשלב את הרציונלים השונים ואת ההשלכה שיש לשילוב זה על השאלה דלעיל. במסגרת זו אציין גם את עמדת בית המשפט בעניין זה ואראה את הקשר שבין העמדות הללו לגישות שהצגתי בפרק א.