שלמוני אמונאי ישראל: תביעות שוחד ומגמות בדיני אמונאות ובדיני עשיית עושר ולא במשפט Israel Fiduciary Bribes: Bribery Claims and Trends in Fiduciary Law and Unjust Enrichment Law

תקציר

תקציר בעברית:בעניין המינהל האזרחי באיו"ש נ' אבנון קבע בית המשפט העליון כי המדינה זכאית לתבוע מעובד ציבור שסרח את שלמוני השוחד שקיבל. אולם הבסיס המשפטי לקביעה זו, המתבקשת מאליה, עורר קשיים ניכרים. בהניחו כי עילה באמונאות ועילה בעשיית עושר ולא במשפט מובילות לסעד זהה, יצר בית המשפט יצור כלאיים מוקשה מבחינת שני הדינים גם יחד. מאמר זה נתלה אפוא בפסק דין אבנון כדי להציע דיון בשני מישורים: האחד מעשי, אשר ממוקד בתביעות אזרחיות בתרחישי שוחד בשירות הציבורי, בתאגידים ובנסיבות מסחריות דומות, ובכלים המשפטיים הזמינים לשם כך; והאחר מתרחב לעיון כללי הן ביחס למה שמצוי בפסק הדין הן ביחס למה שנעדר ממנו. בהקשר זה המאמר מבקש לפוגג את הערפל שהותיר בית המשפט העליון מעל השימוש בעילה אמונאית לתביעת שלמוני שוחד. בהמשכו המאמר מנתח את האפשרות לתבוע בתרחישי שוחד בעילה נזיקית, אשר לא נדונה בעניין אבנון, ואת תכונותיה ואתגריה המיוחדים. לבסוף המאמר מרחיב את יריעת הדיון ובוחן פסיקות סמוכות להלכת אבנון – בעניין מדינת ישראל נ' יזיד, שדן בעובד ציבור, ובעניין דה לנגה נ' החברה לישראל בע"מ, שעסק בשוחד אזרחי לנושאי משרה בחברה – שבהן נמנעו בתי המשפט מלהבחין בין אחריות באמונאות לאחריות בעשיית עושר. במסגרת זו נדונים היקף התחולה של דיני עשיית עושר והממשק בינם לבין דיני אמונאות והגישות המתפתחות בסוגיית היסוד של התעשרות "על חשבון" המזכה. עוד נדונות הסוגיה של "שכר ראוי" לאמונאי מפר והחלופה המכונה "השבה הרתעתית" שאינה אלא חילוט אזרחי, על הקשיים הטמונים בה. המאמר חותם בכמה השערות ראשוניות ביחס לגורמים שהביאו למצב המשפטי המתואר כאן.