מדוע הכנסת לא ביטלה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? על הסטטוס קוו כקושי אנטי-רובני

תקציר

תקציר בעברית:המאמר בוחן כיצד בחלוף כשני עשורים מאז המהפכה החוקתית, המשטר החוקתי הישראלי התקבע במידה רבה בהתאם להסדר שעוצב בפסיקת בית המשפט העליון, ללא כל תגובה או פעולה של הכנסת לשינוי ההסדר, לביטולו, לחריגה ממנו, או אף להרחבתו. זאת, על אף שמבחינה פורמאלית הכנסת מסוגלת לסטות ממשטר המהפכה החוקתית בהליך חקיקה פשוט, ולמרות שלפחות בחלקים מן התקופה הזו נראה היה שהתגבש רצון פוליטי רובני נגד סמכות הביקורת השיפוטית החוקתית, או נגד הפעלתה במקרים מסוימים. המאמר משתמש בכלים של ניתוח מוסדי וברעיון התלות במסלול (path dependence) כדי להציע הסבר למציאות זו. הוא מראה כיצד פעולתו של בית המשפט העליון (בהסתמך על חקיקת-יסוד ראשונית של הכנסת) יצרה סטטוס קוו נורמטיבי חדש, אשר ככל שהוא הולך ומתקבע בתרבות המוסדית של הפוליטיקה החוקתית הישראלית, כך קטנה יכולתה של הכנסת לסטות מן המסלול הקיים ולהציג חזון חוקתי חלופי של ממש. חשיבות הניתוח היא בראש ובראשונה בהבנת התנאים והמאפיינים המוסדיים המאפשרים לקבע הסדר משפטי-פוליטי מסוים כסטטוס קוו, וכנגזר מכך גם בזיהוי ההזדמנויות לשינויו. בהקשר המקומי, המאמר מעשיר את השיח על הלגיטימיות של מוסד הביקורת השיפוטית בישראל, ובעיקר משליך על הגיונן ועל היתכנותן של הצעות לרפורמה במערכת החוקתית הישראלית.