מעבר ל"בתולה זקנה" ול"סקס והעיר הגדולה": רווקות כאפשרות חשובה לנשים ויחסו של המשפט הישראלי אליה

תקציר

מאמר זה בוחן את הכללים המשפטיים המבחינים בין נשים רווקות לנשואות במטרה ללמוד על האופנים שבהם המשפט מקשה או מקל על נשים לבחור ברווקוּת וליהנות מהפוטנציאל הטמון באורח חיים זה. זאת, מתוך העמדה הרואה במוסד הנישואין העכשווי מוסד המדכא נשים והמבקשת לקדם אופני חיים חלופיים בעלי פוטנציאל העצמה לנשים. חלקו הראשון של המאמר עוסק בממדיו המדכאים של מוסד הנישואין עבור נשים תוך דיון בזיקות שבין נישואין לבין כח, אהבה וילדים. חלקו השני של המאמר סוקר את הידע המועט הקיים אודות חייהן של נשים רווקות, בלי ועם ילדים. מחלק זה ניתן ללמוד על העצמאות, החירות והכוח הטמונים ברווקות עבור נשים ועל חשיבות הלגיטימציה החברתית להגברת היכולת של נשים רווקות ליהנות מיתרונות אלה. חלקו השלישי של המאמר בוחן את הכללים המשפטיים המבחינים באופן מעשי או סמלי בין נשים רווקות לנשואות, הכוללים את הכללים בעוסקים בגיוס לצה"ל, בהלוואות ממשלתיות לדיור, במעמד עקרת הבית בביטוח הלאומי ובביטוח בריאות, בהפלות, בהפריות מלאכותיות, בפונדקאות, באימוץ, בשמו של הילד, ובהגנות סוציאליות. בחינה זו מלמדת על ניסיון המשפט הישראלי לעודד נישואין ולסמנם כמשימה חשובה עבור נשים. בה בעת, באופן פרדוקסלי, המשפט מסמן את האשה הנשואה כשייכת לספרה הפרטית וכמוכפפת לרצון בעלה, ובכך מחזק את הטענה כי נישואין מגבילים את חירותן של נשים בהשוואה לרווקוּת. פרדוקס נוסף העולה מהניתוח המשפטי הוא שדווקא סימון האמהות כתפקידה האולטימטיבי של האשה גורר בעקבותיו תמיכה חברתית ומשפטית גם באמהוּת של נשים שאינן עונות למודל הרעיה. כחלק מהדיון מוצעים כיווני חשיבה ראשוניים לאופנים שבהם יש לשנות את המשפט כך שלא יסמן את הנישואין כאפשרות מועדפת עבור נשים ולא ידיר נשים רווקות לשוליים החברתיים במישור המעשי וסמלי. שינויים אלה יתרמו להפחתת הלחץ על נשים להינשא וליכולת של נשים ליהנות מהיתרונות הטמונים ברווקוּת, כמו גם לכוחן של נשים במסגרת נישואין ולהגברת הלגיטימציה לצורות משפחתיות נוספות.