מעבר לאנטישמיות: החרם הכלכלי על ישראל וההתנחלויות, הצרכן האתי והאחריות התאגידית Beyond Antisemitism: The Economic Boycott of Israel and the Settlements, the Ethical Consumer and the Corporate Responsibility

תקציר

תקציר בעברית:בשנים האחרונות, ועל רקע המו"מ הישראלי-פלסטיני המדשדש, הולכת וגוברת בעולם הקריאה להטלת חרם על מדינת ישראל, ובפרט על ההתנחלויות, במישור האקדמי, התרבותי, הספורטיבי והכלכלי. קמפיין BDS (Boycott, Divestment, Sanctions), שפועל מאז שנת 2005 הוא הקול הבולט בהקשר זה. מאמר זה עוסק בפן אחד בלבד של החרם העכשווי - סוגיית החרם הכלכלי על ישראל וההתנחלויות. טענתו המרכזית היא כי תיוגו הרווח בציבוריות הישראלית של החרם הכלכלי כפעילות של "אנטישמיים קלאסיים באדרת מודרנית" (כדברי רה"מ נתניהו) גרידא לוקה בחסר. קיומם של היבטים אנטי-ישראליים, ואף אנטישמיים, ברקע הקריאות לחרם, אינו אמור להסתיר מאיתנו את הרקע החברתי והכלכלי שעל גביו הן התהוו: החל משנות ה-90 של המאה ה-20, אנו עדים להופעתו של שיח גלובלי של אחריות תאגידית, המבטא תמורה עמוקה בציפיות החברתיות מתאגידים עסקיים, והמשמש כמצע נורמטיבי ופרקטי לצורות שונות, מגוונות מאוד, של אקטיביזם פוליטי-צרכני. אחד מביטוייו הוא "ביוש" של תאגידים הפוגעים בזכויות אדם ובאינטרסים חברתיים אחרים באמצעות הפעלת "לחץ נורמטיבי" המתבטא במגוון של פרקטיקות כדוגמת השקעה אחראית, צרכנות אתית, אקטיביזם של בעלי מניות ופרקטיקות של אחריות תאגידית. המאמר מראה כי אף שפרקטיקות החרם הכלכלי נתפסות בישראל, באמצעות מסגורן כאנטישמיות, כתופעה ייחודית, הפרקטיקות ואופני הפעולה בהם עושים שימוש השחקנים השונים בזירה הישראלית-פלסטינית אינם שונים ממקרים אחרים של ביוש, הפעלת לחצים והטלת סנקציות כלכליות על תאגידים בגין פגיעה ישירה או עקיפה בזכויות אדם הרווחות יותר ויותר בעשורים האחרונים.