היועץ המשפטי לכנסת ומקומו בהפרדת הרשויות בהליכי החקיקה

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה דן ביועץ המשפטי לכנסת, במעמדו כמוסד עצמאי מהיועץ המשפטי לממשלה, ובמקומו בהפרדת הרשויות בישראל. הדיון יתבצע מתוך הפריזמה של תפקיד היועץ המשפטי לכנסת ביחס להליכי חקיקה. טענת המאמר היא שקיימת הצדקה לכינונו של תפקיד יועץ משפטי עצמאי לכנסת, כאמצעי מוסדי לחיזוק מעמדה של הכנסת מול הממשלה; הצדקה שרק התחזקה מאז כינון התפקיד בחוק בשנת 2000, לנוכח המציאות השלטונית-פרלמנטרית בישראל כיום. המאמר מבסס טענה זו באמצעות ניתוח ההצדקות בעת חקיקת החוק, שהתרכזו רובן ככולן בתפיסה שהדבר יחזק את הכנסת ויתרום לעצמאותה של הכנסת מול הממשלה. בהמשך מפתח המאמר הצדקות נוספות עכשוויות המתייחסות לפרספקטיבה השונה והנפרדת מהיועץ המשפטי לממשלה שמביא היועץ המשפטי לכנסת, וכן הצדקות המנתחות את המציאות השלטונית-פרלמנטרית הנוכחית, תוך התמקדות בהתפתחויות משמעויות, כגון חולשת הכנסת מול הממשלה, היחלשות מעמד היועץ המשפטי לממשלה כשומר סף, חוקי ההסדרים, עליית החקיקה הפרטית, התפתחות הביקורת השיפוטית על הליכי חקיקה ועוד. המסקנה שהמאמר מוביל אליה היא שלנוכח ההתפתחויות אלו, תפקידו של היועץ המשפטי לכנסת הפך לחיוני לצורך חיזוק מעמדה של הכנסת. המאמר אף מדגים את פוטנציאל ההשפעה של מוסד היועץ המשפטי לכנסת על הליכי חקיקה ועל הפרדת הרשויות באמצעות ניתוח מעמיק של שתי דוגמאות להליכי החקיקה. אחת המדגימה את תפקידו של היועץ המשפטי לכנסת בתחום החוקתי הסובסטנטיבי, והשנייה מדגימה את תפקידו בתחום הפרוצדורלי של תקינות הליכי החקיקה. המאמר ממקם את הדיון במוסד היועץ המשפטי לכנסת כחלק מהדיון האקדמי והציבורי הרחב יותר ביחס ליועצים משפטיים במגזר הציבורי.